יניב ויסר

תאריך לידה:
16 באוגוסט 1976
תאריך נפילה:
27 בינואר 1995
דרגה:
רב"ט
שנת נפילה:
1995
תקופת נפילה:
היציאה מלבנון, האינתפאדה ועד היום
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 202
מקום קבורה:
קרית-שאול
קורות חיים:
יניב, בן דליה ויצחק, נולד ביום 16.8.1976 בגבעתיים. יניב למד בבית-הספר ‏ היסודי "ברנר" בגבעתיים. את לימודיו התיכוניים סיים ב"אורט טכניקום" ‏ בגבעתיים במגמת מחשבים. בתקופת נערותו היה חבר ומדריך בתנועת ‏ ‏"הנוער העובד והלומד" בקן בורוכוב גבעתיים. במקביל לפעילותו בתנועת ‏ הנוער, היה חבר במועצת התלמידים בבית-ספרו, ובכיתה י"ב מונה יניב ליו"ר ‏ מועצת התלמידים הכללית של גבעתיים. אחד מתחביביו של יניב היה עיסוק ‏ בכתיבה, כתיבת שירים ומאמרים על החיים. בין ניירותיו נמצא לאחר מותו ‏ שיר שכתב ושמו "חייל נהרג, לא נפטר":‏ ‏"העולם הוא מוכר / אך מלחמה היא דבר כה אכזר.‏ אף מת לא חזר / חייל במלחמה נהרג, לא נפטר.‏ בליבנו תמיד הוא נשאר / אך קרוב או מכר / בכל יום בחייל הוא נזכר".‏ בבית-הספר הוציא לאור עיתון מחתרתי בשם "נייר זכוכית" שאותו הפיץ ‏ בסודיות בין כתלי בית-הספר עד אשר נתפס. אז אושר העיתון על-ידי המנהל ‏ והוצאות הפקתו מומנו על-ידי בית-הספר. לאחר מכן השתתף יניב בהוצאת ‏ עיתון בשם "דף עץ", שהוצא על-ידי מועצת התלמידים של העיר.‏ בגיל צעיר סבל יניב מדיסגרפיה, למרות זאת לא ויתר, ובכוח התעקשותו ‏ הצליח לעבור בהצלחה את בחינות הבגרות.‏ ב24- בנובמבר, כחודשיים בלבד לפני הפיגוע המחריד, התגייס יניב לצה"ל ‏ והתנדב לחיל-הצנחנים. לא היה מאושר ממנו באותם ימים. עבר אז קשיים ‏ רבים וטירטורים אין-ספור, אך לא התלונן. חודשיים בלבד הספיק ללבוש את ‏ מדי צה"ל, מדי הצנחנים שכה התגאה בהם.‏ באותו בוקר, כאשר איבטח את צומת בית-ליד, נפצע באופן אנוש. במשך ‏ שבוע ימים המשיך יניב להילחם על חייו בעקשנות האופיינית לו. גם הרופאים ‏ הופתעו. אך ביום 27.1.1995 נכנע יניב למוות ומסר את נשמתו.‏ יניב ויסר, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 32הדלק נר
  • יניב ארד  (19/04/2018 07:50)
    את יניב הכרתי רק מיום 24 בנובמבר 94 ועד ליום הפיגוע בבית ליד 22 בינואר 95. כבר מהיום הראשון התחברנו וישנו מיטה ליד מיטה. אני זוכר שיניב היה בחור מצחיק, מלא בהומור, היה לו זקן צרפתי קטן והוא היה טיפוס אופטימי. הוא סיפר לי על תופעה שהייתה לו: חום גופו הנורמלי היה 35 מעלות, במהלך אימון התלונן על כך שלא חש בטוב, מדדו לו חום והיה לו 37. אז אמרו לו שאין לו חום ושיםסיק לבלבל את המוח. בזמן שהיה מאושפז בבית חולים רציתי ללכת ולבקר אות אבל מנעו זאת מאיתנו. כמי ששירת איתך בבסיס, נושא את אותו שם כמוך ונולד באותו חודש כמוך אני נושא את זכרונך. רק עכשיו 23 שנים אחרי אני כותב עליך לראשונה
  • תומר מערבי  (27/04/2020 07:53)
    יניב או בכינוי ״ויסר״ הילד החייכן בשכונה בויצמן, מבטיח לכם שכולם זוכרים אותו כך. הזכרון של המפגש האחרון איתו לא יוצא לי מהראש. הלכתי בויצמן והוא ירד מקו 55 מול הבית שלו, והוא קרא לי ״מערבי״ ואני כרגיל עסוק בעצמי ולא רואה ממטר, לרגע לא זהיתי אותו, ראיתי חייל במדים, אבל המיקום והחיוך המאושר שלו הפעילו אצלי את המנגנון הנכון ומיד צעקתי ״ויסר״ ומהרתי לחבק אותו, והוא היה מאושר לספר בהתלהבות שהוא בצנחנים היית מאמין ? מערבי! צחקנו יחד 2-3דק ואת האנרגיה של השיחה הקצרה הזאת איתו שהאירה לי את היום כמו שמש, אני שומר בלב לנצח. יניב הילד שנחלצתי לעזרתו שהיה הצנום בשכונה הפך להיות לוחם גיבור איזה אושר והגשמה עצמית. ויסר אחי לימדת אותי שיעור על עוצמת השקט, החיוך והנחישות האין סופית של האדם, עד היום שהקיר מולי גבוהה ונראה בלתי אפשרי אני אומר אם הוא יכול להיות לוחם אני מנפץ קירות ומיד מגיעה אליי האנרגיה הזאת ועוד עם חיוך ויסרי כזה. יהי זכרו ברוך
  • סער הכט  (17/04/2025 19:55)
    שמי סער הכט היינו תקופה קצרה חברים בילדות ,גדול ממך בשנתיים ... גרנו שנינו בל"ה .. זוכר היטב את החיוך שלך . ביום הפיגוע הארור ,שירתתי בפיקוד הנחל צמוד לצומת בית ליד. 10דק לפני הפיצוצים עוד עברתי בצומת עמוס החיילים/ הכל בחיים מזל וטיימינג . כל התפעול של הארוע נעשה מהחמל שבו שירתתי.. רק לפני שנתיים, 28 שנים אחרי , אזרתי אומץ לפקוד את אתר ההנצחה .. הביקור ריסק אותי במיוחד לפגוש בזכרון שלך, בשיחזור הפיגוע שהייתי שותף לו ,כשבאותה שעה בני רום הכט עובר את ההכשרה המפרכת של יחידה 669 . עמל במשך שנתיים לקבלת הסיכה שתקנה לו את הזכות להציל חיים !! לצערי רום בני הבכור נפל ב12.12.23 בעת חילוץ לוחמי גולני בתקרית בסגעייה טיימינג... מתנחם בעובדה שהילד בן ה20 זכה להגשים את חלומו ולהציל חיים רבים . עוד לוחם אמיץ שגבעתיים בזכותו תוכל להמשיך בשגרת החיים ,הלוואי שנהיה ראויים !