דוד חסון

דוד, בן שלישי למרים וסמי, נולד ביום ז' בסיוון תשל"ד, 5.6.1976, באשקלון ‏ אחרי שתי בנות. עבור אחיותיו קרן ועידית הוא היה אח וחבר גם יחד.‏ כילד היה קשור מאוד לאמו ולבית, אך יחד עם זאת הרבה לבלות מחוץ לבית. ‏ כבר בכיתה א' ברור היה שאינו חש משיכה עזה ללימודים, אך באותה מידה ‏ ניתן היה להבחין במשיכתו לספורט. היה מעסיק את עצמו באופן תמידי ‏ ומתמשך בחקירת היכולת הפיזית שלו. ניסה למצות מעצמו את מרב היכולת ‏ ההישגית בספורט. כבר בילדותו היה דוד סקרן, בעל אומץ לב, התמדה ‏ ונחישות. אהבה גדולה במיוחד רחש דוד למשחק הכדור-יד. למרות שלא ‏ נחשב גבוה ביחס לחבריו, נחשב לשחקן מצטיין והצליח לקצור הישגים ‏ בתחום זה שגרמו לו סיפוק רב. ‏ התחום שקסם לדוד במיוחד היה הגלישה בים בין הגלים. כבר בכיתה ד' נישא ‏ על הגלים הגבוהים ושאב מכך נחת. הוא ראה בהתמודדות עם גלי הים אתגר ‏ מושך. הגלישה הגבירה את אהבתו לים שהפכה להיות הגדולה מכל אהבה ‏ אחרת בחייו. בכל הזדמנות, בכל רגע פנוי, היה שם פניו לים וגולש בחדווה. ‏ אפילו לאחר גיוסו, כשהיה עדיין טירון בגדוד, לא ויתר על השעות הארוכות ‏ בים, גם כשהיה מגיע עייף ותשוש, גם בימים של סערת רוחות וגשמים, דבר ‏ מאלה לא מנע בעדו מלחוות את חווית התחברות עם הים והגלים. ‏ התמונה העולה בעיניהם של בני משפחתו וחבריו, היא תמונתו של דוד על ‏ הגלשן האישי שזכה למקום של כבוד בחדרו, תמונה של דוד הגולש על הגלים ‏ העולים ויורדים שעה שהשמש זורחת. שעות הבוקר המוקדמות, ממש עם ‏ עלות השחר, היו האהובות ביותר על דוד לצורך השהייה בים. את הלילות ‏ אהב דוד לבלות על רחבת הריקודים במחיצת חבריו. הייתה זו חברות ‏ ושותפות של ממש גם באהבה לים. התכונות שמשכו את דוד לים, הן גם אלה ‏ שמשכו אותו מייד עם גיוסו, להגיע אל המקום שאליו שאף יותר מכל, אל חיל ‏ הצנחנים.‏ טרם מלאו לו 19 שנים, ודוד נפל בדרכו לבסיס הצנחנים באותו בוקר נורא ‏ ביום כ"א בשבט תשנ"ה, 22.1.1995.‏ עבור בני משפחתו של דוד, הים הנמצא סמוך לביתם קיבל משמעות עמוקה ‏ יותר.‏ שם, בין הגלים, דוד מיצה את עצמו. נצחיותו של הים מעניקה לבני משפחתו ‏ את התחושה, שגם דוד נצחי ונמצא עם משפחתו לעד.‏ דוד חסון, יהי זכרו ברוך.‏