יעקב כהן

בן אסתר ואברהם. נולד ביום ג' באדר תשכ"ז (15.3.1967) בבית שאן. בן ‏ חודשיים וחצי היה ביום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. כשהיה יעקב ‏ בן שנתיים ניצל בדרך נס, לאחר שבלע כדורים והובהל לבית-החולים. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי 'תחכמוני' וסיים את לימודיו בהצטיינות בבית-הספר ‏ התיכון-המקיף הדתי 'אורט' בבית שאן, עם תעודת בגרות ותעודה מקצועית ‏ בהנהלת החשבונות.‏ יעקב היה תלמיד חרוץ ואהוב על מוריו ועל חבריו. מעיד עליו מנהל בית-‏ הספר התיכון: "יעקב ז"ל היה תלמיד ששקד על לימודיו ובלט במיוחד ‏ באישיותו ובהתנהגותו, שהיוותה דוגמה חיובית לכלל התלמידים. היה נעים ‏ הליכות, צנוע ועניו, ובכל עת סייע לחבריו". מוסיף מחנכו: "הצניעות הייתה ‏ אחת מתכונותיו הבולטות. הוא הקדים כל אדם בשלום בפנים מאירות, שחיוך ‏ נסוך עליהם". יעקב היה שקט וביישן ובעל אופי נוח. היה מסור מאוד ‏ למשפחתו הענפה, אהב מאוד את אחייניו והפתיע אותם תמיד במתנות.‏ הוא גויס לצה"ל בשלהי יוני 1986 ולמרות שיכול היה לקבל תפקיד של נהג, ‏ התנדב לשרת בחיל-הצנחנים והתקבל כלוחם ביחידה. יחד עם חבריו עבר ‏ מסלול הכשרה כלוחם, ולמרות בעיותיו הרפואיות התעקש לצעוד במסע ‏ הכומתה. בעיות רפואיות אלו הן שגרמו לו כעבור זמן-מה לוותר בכאב רב על ‏ חלומו להיות לוחם, והוא מונה לתפקיד נהגו האישי של מפקד יחידתו. יעקב ‏ שירת הרחק מהבית, אך השתדל שלא להדאיג את הוריו, לא הרבה לספר על ‏ קשייו, ומתוך צניעות לא סיפר על הישגיו. בחופשותיו היה מבקר את אחיו ‏ ואחיותיו, שכאמור, היה קשור אליהם.‏ ביום כ"ט באייר תשמ"ז, יום שחרור ירושלים (27.5.1987), נפל יעקב בעת ‏ מילוי תפקידו על אהבת ירושלים, בירושלים. הובא למנוחת-עולמים בחלקה ‏ הצבאית שבבית-העלמין בבית שאן. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ושני ‏ אחים - יפה, יהודית, יוסי, פנינה, אורלי, אילנית ואילן.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שקט ונעים הליכות היה, ‏ מעולם לא ביקש מאומה, כי אם לעשות הכול ועל הצד הטוב ביותר. קשר ‏ מיוחד התפתח בינו לבין מפקד היחידה. יעקב מצא עצמו כצינור מקשר בין ‏ הלוחמים בצוות שבו גדל לביני כמפקד. תמיד ידע להעביר תחושות ומסרים ‏ בפשטות ובכנות שקשה לתארם". הוריו הנציחו את זכרו בהקמת בית-מדרש ‏ ‏'קול יעקב' בבית-הספר התיכון 'אורט' שבו למד.‏ יעקב כהן, יהי זכרו ברוך.‏