אברהם מנחם

בן ברטה ובן-ציון, מניצולי השואה. נולד ביום י"ג באייר תשכ"ט (1.5.1969) ‏ בתל אביב. שמו - אברהם ניתן ע"ש סבו, אבי אמו, אשר נרצח בידי הנאצים ‏ בסלוניקי. הוא למד בבית-הספר היסודי 'גבעת השלום' בתל אביב, ובחטיבת-‏ הביניים 'רוגוזין'. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון עירוני ה' ‏ במגמה הריאלית. אבי, כך כונה בפי כול, היה תלמיד מצטיין. מעיד עליו מנהל ‏ בית-הספר היסודי, צבי סירוטה: "הוא היה ילד מחונן ותלמיד שקדן וניבאנו לו ‏ גדולות". ומתאר מנהל בית-הספר התיכון, נחמן סירקין: "האם אתם מבינים ‏ מה זאת אומרת לסיים י"ב בכיתה הריאלית בציונים של תשע ועשר? הוא היה ‏ רציני, אחראי, שקול, חרוץ, שקט, תמיד מכין שיעורים. תמיד יודע, תמיד ‏ מצליח. הוא לא היה אמביציוזי בצורה כזו שידאג רק לעצמו, חבריו היו ‏ קודמים, ראשונים". כשהיה בן עשר הצטרף אבי לתנועת הצופים לשבט ‏ ‏'הגבעה' בקרית שלום. הוא עבר את כל השלבים בהדרכה, גם כראש גדוד, ‏ והפעילות בצופים תפסה מקום חשוב בחייו.‏ אבי היה בעל אופי נוח, מוכשר ויפה תואר. הוא אהב לעשות כל דבר בשקט, ‏ לאט, בלי לרוץ - ובשלמות. אבי לא דאג ולא היה לחוץ, נהפוך הוא - תמיד ‏ היה לו זמן לעזור לחבריו. וכך מתאר אותו יואב מני, חברו לספסל הלימודים: ‏ ‏"היית אהוד על כולם. אבל לא מפני שניסית להיות כזה. להיפך, היית שקט ‏ וסולידי. הייתה לך דעה עצמאית על מה שצריך לעשות ומה שלא, אבל לא ‏ נדחפת קדימה. לא הרמת קולך בוויכוח, ורק מששככו הקולות אמרת בקול ‏ שקט את דעתך, שהייתה מנומקת ומחושבת". ומסכמת שכנה: "אבי כל-כך ‏ שקט ועם עוצמה פנימית אדירה".‏ הוא היה בן נאמן ומסור להוריו וקשור אליהם מאוד. הטיול לספרד ולצרפת ‏ היה חוויה מיוחדת. אבי נסע עם הוריו לבקר את דודו בספרד. בטיול גילה ‏ התמצאות מהירה והפך עד מהרה למדריך המשפחה. לקראת הגיוס הצטרף ‏ לגרעין הנח"ל 'נודד' ויצא לשל"ת מוקדם בקיבוצים קדרים ונאות מרדכי.‏ הוא גויס לצה"ל בראשית ינואר 1988. לאחר הטירונות עבר לגדוד הנח"ל ‏ המוצנח, הוכשר כלוחם חי"ר וסיים קורס צניחה. את מרבית שירותו עשה ‏ בגבול לבנון. חופשותיו היו קצרות, אך אף פעם הוא לא התלונן. כמו מוריו ‏ וחבריו לפני-כן, גם מפקדיו העריכו את תכונותיו המיוחדות.‏ ביום כ"ג בטבת תש"ן (19.1.1990) נפל אבי בעת שירותו והובא למנוחת-‏ עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים ושני אחים - ניסים ‏ ומרקו. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. ‏ במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "אבי היה חייל מסור ואחראי, ‏ ראשון לכל משימה, לוחם וחבר למופת. אופיו המיוחד והערכים שהענקתם לו ‏ בבית הקרינו על סביבתו ושימשו מודל ודוגמה לחיקוי". הוריו הוציאו ספר ‏ לזכרו ובו דברים על דמותו מאת הוריו, מוריו חבריו ומפקדיו.‏ אברהם מנחם, יהי זכרו ברוך.‏