אוהד ניסים

אוהד, בנם של אביבה ויצחק. אוהד היה ילד יפה, שכל מי שפגש אותו התפעל ‏ ממנו, והוא צמח להיות בחור נאה, חייכן ואהוב. הוא היה בחור רגיש, שאהב ‏ בעלי חיים, התפעל מן הנוף, אהב את ארץ ישראל ובכל הזדמנות טייל ‏ במרחביה. בחור שבכל דבר ראה ומצא את היפה והטוב, גם ברגעים קשים ‏ ובהתמודדויות קשות מצא את הטוב.‏ דדי, תמיד חייך, תמיד הצחיק את חבריו ותמיד שר. אהבה רבה רכש ‏ למוסיקה, הן קלאסית ובעיקר שירי ארץ ישראל.‏ כבר מגיל שלוש שנים ידע מה יהיה עתידו. "אני אהיה שחקן כמו דני קיי", ‏ אמר כבר בגיל צעיר, ומאז ועד ליום מותו תכניותיו לא השתנו. הוא למד, ‏ אמנם, במגמה ביולוגית, אך את כל מרצו השקיע בהצגות, הן בתכנון כל ‏ מסיבה בבית-הספר ובביצועה, הן בהשתתפות בחוג הדרמה של "הבימה" - ‏ ‏"חוג ידידי הבימה" - והן בהופעות במסגרת תיאטרון אשדוד.‏ כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל ניסה בתחילה להתקבל לתיאטרון צה"ל ואף ‏ הצליח לעבור את כל המיונים. אך כשהבין שהתיאטרון הזה אינו תורם במידה ‏ מספקת, וייתכן שבעתות שאין הפקה יהיה עליו לשמש כפקיד, הודיע כי הוא ‏ מתנדב לצנחנים, וכך עשה.‏ אוהד התגייס לצה"ל בנובמבר 1992 ועשה מסלול בצנחנים. על אף הקשיים ‏ הפיסיים הוא נהנה מכל רגע. "אנחנו עושים משהו!", "אנחנו תורמים", כך ‏ אמר. ואם לא די בכך, הוא נאבק ונלחם על כך שיוציאו אותו לקורס חובשים ‏ קרביים. בסיום הקורס רצו להשאירו כמדריך בקורס, אך הוא הודיע שהוא ‏ חוזר לפלוגה. אף פעם הוא לא התלונן, ואפילו לשירות הקשה בלבנון יצא ‏ בתחושת שליחות: "אנו מגינים על מנרה ועל ישובי הצפון".‏ אוהד נפל ב8.9.1994- בפעילות מבצעית בלבנון.‏ אוהד (דדי) ניסים, יהי זכרו ברוך.‏