יצחק ברקוביץ

בן מאיר וחיה (יולנה). נולד ביום ז' באב תש"י (21.7.1950) במושב כרם-מהר"ל ‏ שבחוף הכרמל. למד בבית-הספר הדתי "ניר-עציון" ובבית-הספר המקצועי דתי ‏ ‏"ימין אורד" - שניהם בחוף הכרמל. הוא היה חובב-ספורט, אהב כדורגל, טניס-‏ שולחן והתעמלות. מטעם בית-הספר התיכון היה משתתף בחוגי הגדנ"ע. ‏ מטבעו עניו היה וצנוע, רע נאמן ואוהב לעזור לזולת. מימיו לא שאף להתבלט ‏ ולהעמיד עצמו במרכז, ובכל שיחה שהשתתף בה לא היה מרים את קולו ולא ‏ ניסה לכפות את דעתו על חבריו - אף על פי כן היו דבריו מקובלים על דעת ‏ שומעיו. בכל חופשה ובכל הזדמנות היה עוזר במשק, כי משפחתו וביתו היו ‏ חשובים לו מכל. הוא אהב את הוריו בכל נפשו והם היו בעיניו סמל הטוב ‏ והיושר. במושבו, כרם-מהר"ל, היו חבריו לומדים ממנו ושאפו לחקות אותו ‏ בכל דרכיו, כי מאוד אהבוהו וכיבדוהו. גם הערבים שבשכנות למושב התיידדו ‏ אתו ויש שהיו עוזרים לו בעבודתו בשדה מתוך חברות וחיבה.‏ יצחק גויס לצה"ל במאי 1968 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. כאשר שוחרר מן ‏ היחידה עקב פציעה באימוני-צניחה והועבר ליחידה אחרת בתפקיד חובש, לא ‏ השלים עם רוע הגזרה ועשה מאמצים לחזור ליחידתו כחובש.‏ בה' באייר תשכ"ט, הוא יום-העצמאות (23.4.1969), נפל בהיתקלות עם ‏ מחבלים ליד גשר דמייה, בעמדו על משמרתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-‏ הקברות הצבאי בחיפה. בבית-הכנסת של בית-הספר במושב כרם-מהר"ל בחוף ‏ הכרמל נקבעה פינה לזכרו של יצחק‎;‎‏ כן הונצח זכרו בבית ספרו בניר-עציון.‏ ברקוביץ יצחק, יהי זכרו ברוך.‏