ילד מלא מרץ, חייכן, שעוד בטרם למד ללכת ידע כבר לרוץ. תכונות אלו של נמרצות, שמחת חיים ורצון להספיק הכל, אפיינו אותו עד יומו האחרון.
בגיל 6 נסע עם משפחתו לשליחות בחוף השנהב שנמשכה לסירוגין עד כיתה יא'. בשנים האחרונות לשליחות החליט שמקומו הינו בארץ וחזר, לדבריו, בגלל שרצה לבלות את השנים האחרונות בתיכון, במקום בו הוא צריך להיות ולהתכונן לצבא. מטרתו היתה להתגייס לצנחנים, שם שירת גם אביו, והוא היה חדור אמונה, שלעיתים נדמתה כנאיביות, שהוא הולך לתרום את כל כולו ולשפר את הדברים שיראו לו לא נכונים בצבא.
לאחר שנה לבד בארץ אצל דודיו, שבה המשפחה בעקבותיו מחוף השנהב. ניר התגייס בראשונה לקורס טייס, בתקופה ו הכיר את חברתו רעות, שבנוסף למשפחתו ולחברים הרבים שהכיר בארץ, טען שהם: "הדברים החשובים לו ביותר שלמענם יעשה הכל".
לאחר כחצי שנה סיים את פרק הטייס ויצא חדור רצון להגיע סוף סוף לצנחנים, זאת עשה באמצעות שכנוע מפקד החה"ן צנחנים לצרפו ליחידה באמצע מסלול. ניר הצטרף כמאגיסט והיה אדם מאושר מהחיים עם הצוות והפעילות בצבא. לאחר כשנה עלתה היחידה ללבנון למוצב ריחן. ב-7 לפבואר 1994, ימים מספר לפני סיום השירות בלבנון, נתקל הצוות במארב מחבלים, וניר, לאחר השבת מכת אש ראשונית עם המאג, נפגע מכדור צלף ונהרג.