תאריך לידה:
25 בנובמבר 1974
תאריך נפילה:
22 בינואר 1995
תקופת נפילה:
היציאה מלבנון, האינתפאדה ועד היום
שם היחידה:
בסיס אימונים 35
קורות חיים:
עדי נולדה ב25.11.1974- במושב בצרון. בת לעפר ורחל רוזן. אחות לענבל ועודד. למדה בבית הספר היסודי "מבואות" ובתיכון האזורי בבאר טוביה. בהיותה רכה בשנים, החלו להתגלות כישוריה הרבים. עדי הייתה תלמידה מצטיינת, ואהבה לעסוק להנאתה בציור, נגינה וכתיבה. את פעילותה החברתית החלה בהיותה בכיתה ב', ומאז גילתה "ראש גדול". הייתה חברה בוועדות שונות בכיתה ובמועצת התלמידים, מדריכה ב"חברה להגנת הטבע" וב"נוער העובד" של תנועת המושבים. בהיותה בת עשר, כתבה עדי את השיר "באתי לאמר", שאותו הלחין ושר רמי קליינשטיין: באתי לאמר: הכל כבר נשכח / חלפו השנים הזמן גם חלף. / כל צליל כל ניגון עברו בדממה / חלום שנשכח נזכר בנשמה / כל הימים חלפו כמו הרוח / וגם נגמרה עונת התפוח. / כל המילים וכל הדמעות / נהפכו לחלומות. את שירותה הצבאי החלה עדי כמש"קית ת"ש בבסיס בדרום הארץ. לאחר מספר חודשים בתפקיד, נשלחה עדי לקורס קצינות ת"ש אותו סיימה בהצטיינות. היא הוצבה כקצינת ת"ש וח"ן בבסיס הטירונים בצנחנים, ובתפקיד זה שירתה עד היום בו נפלה בעודה עושה את דרכה לבסיס. באחד מהחיבורים שכתבה עדי בכיתה י"ב, מצאנו את השורות הבאות: "אני רוצה לשרת בתפקיד חיוני, ולא בתפקיד בו ארגיש מיותרת כמו עוד בורג קטן במכונה הענקית הקרויה צה"ל". ואכן במסגרת תפקידה, טיפלה עדי במסירות ובאחריות אין קץ בבעיותיהם האישיות והמשפחתיות של חיילים רבים. כתב אחד מהם: "... חיפשנו את הפנים שלה בין ריצה לריצה, בין תרגיל לתרגיל, כדי לקבל קצת חום ואהבה מהחיוך והיופי..." עדי הייתה נערה מלאת חן, תוססת ועירנית, מלאת שמחת חיים, בעלת צחוק מתגלגל וחיוך כובש לבבות. עדי, בעלת נפש אצילית, מעולם לא פגעה באיש, משכמה ומעלה הייתה, ומעל לכל צנועה. הותירה אחריה הורים, אחות, אח, חבר, ועשרות בני משפחה וחברים, אשר יומם לא יהיה עוד כתמול שלשום. בת עשרים הייתה במותה. עדי רוזן, יהי זכרה ברוך.