עודד אריאל

בן יפה ומרדכי. נולד ביום י"ט בטבת תש"ו (23.12.1945) ברחובות. בילדותו ‏ התגוררה המשפחה במחנה הצבאי צריפין, שבו שירת אביו בצבא הקבע, ‏ בהמשך לשירותו הקודם במנגנון הקבע של ה'הגנה'. המשפחה העתיקה את ‏ מקום מגוריה לצהלה בתל-אביב ובה למד עודד בבית-הספר היסודי. את ‏ לימודיו התיכוניים החל בגימנסיה 'הרצליה' ובהמשך בפנימייה הצבאית של ‏ חיל-האוויר בחיפה.‏ עודד התגייס לצה"ל בשנת 1963 והתנדב לשרת בחטיבת הצנחנים, בה מילא ‏ תפקידים שונים בסיירות המובחרות 'שקד' ו'חרוב' ונתמנה לסגן מפקד סיירת ‏ ‏'חרוב'. בשנת 1966 נשא לאישה את יהודית ולזוג נולדו ארבעה ילדים.‏ במלחמת ששת-הימים, והוא קצין צעיר, היה בין הלוחמים לשחרור ירושלים. ‏ באחד המרדפים אחרי מחבלים בסביבות אל-עריש, והוא כבר מפקד פלוגה, ‏ נפגע עודד בגבו ועל אף הכאבים, שלא הרפו ממנו, עמד על כך שיינתן לו ‏ להמשיך בתפקידו המבצעי ביחידה הקרבית. משהחמיר מצבו הגופני, נאלץ ‏ לעבור סדרת ניתוחים בגבו, שבאחד מהם נפגע עצב בגבו וגרם לשיתוק בחצי ‏ התחתון של גופו. על אף זאת הועלה לדרגת סגן-אלוף ומונה לתפקיד בכיר ‏ בהגנה המרחבית בגבול לבנון. הפגיעה החמירה והוא רותק לכיסא-גלגלים.‏ עודד היה בוגר המכללה לפיקוד ומטה וכן תלמיד באוניברסיטת תל-אביב ‏ בנושא מינהל ציבורי והיסטוריה. בנעוריו השתייך לצופי צהלה ולאגודת ‏ ‏'הפועל' בכדורגל. בהתבגרו עסק בצניחה חופשית, ציד, דיג וקליעה למטרה.‏ ביום ל' באב תשמ"ו (4.9.1986) נפל עודד בעת שירותו והובא למנוחות בבית-‏ העלמין הצבאי בקריית שאול. הניח אישה, שתי בנות, שני בנים, הורים, אחות ‏ ואח.‏ עודד אריאל, יהי זכרו ברוך.‏