בן דליה ואריה (לאון), אח להדס ולורד. נולד ביום ז' באייר תשל"ה (18.4.1975) בגבעתיים, שם גדל והתחנך. ניר למד בבית-הספר היסודי "כצנלסון" ובבית-הספר התיכון "שמעון בן צבי" במגמה הריאלית-פיסיקלית. ילד בהיר שיער ועיניים, חרוץ, נחוש ועיקש. כשבגר, היה לנער פעיל בתנועת "הנוער העובד" שבגבעתיים ונהנה מפעילותו שם הנאה רבה, תחילה כחניך וברבות הימים כמדריך. "ברזה", כפי שכינוהו בחיבה חבריו הרבים, היה למוביל חברתי כבר בילדותו ובלט בכושר הנהגה שקט ובוטח. תכונות אלה מצאו ביטוין מאוחר יותר, כשהיה לחייל ולמפקד.
עם תום לימודיו העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לזכרון יעקב.
בתחילת אוגוסט 1993 התגייס ניר לצה"ל, התנדב לצנחנים וכשהתקבל לחטיבה פרח מאושר. ניר בלט בכושר מנהיגות, בסיבולת ובמוטיבציה הגבוהה שהפגין. כבר בתחילת שירותו עודד את חבריו ברגעים קשים, דחף קדימה ומנע מהם את השבירה. כאשר עלה הגדוד בפעם הראשונה לקו בלבנון, נפל חברו הטוב, רב"ט עירן ברג. השניים היו צמד שהלך יחדיו עד לאותו רגע. ניר עבר תקופה קשה ועברו חודשים מספר עד שחזר לעצמו. לאחר תקופה קצרה עבר ניר בהצלחה קורס סמלים והפך למפקד כיתה צעיר בגדוד 890. לאחר שהוכיח את כישוריו כמפקד, זומן ניר לקורס קציני חי"ר, סיימו בהצלחה ביולי 1995, ויחד עם עוד ארבעה מחבריו מגדוד הצנחנים הוצב לגדוד "חרוב". ביום העצמאות של שנת 1996 נבחר ניר לקצין מצטיין אוגדתי, ובאוגוסט אותה שנה הצטרף אל שורות צבא הקבע. ניר, המופנם מטבעו, המעיט לשתף את בני משפחתו בחוויותיו כחייל. הצד האנושי היה חשוב לו מאוד וחלק נכבד מפעילותו הוקדש לעזרה לחייליו ולחינוכם. סיפר אחד מפקודיו: "ניר היה אדם כה נפלא, עד שאין לי ספק שדמותו מהווה נדבך רציני בחינוכי".
ביום י"ג בתשרי תשנ"ז (26.9.1996), נפגע כוח מג"ב ששמר בקבר יוסף, בשכם. ניר ביקש עזרה בחילוצם ושני נגמ"שים נכנסו לבצע את החילוץ. נגמ"ש אחד יצא חזרה ואחד נשאר לאבטחה. החיילים בנגמ"ש נורו באש צולבת ומיד היו ביניהם הרוגים ופצועים. ניר, שקיבל את ההודעה על הנפגעים, נכנס עם ארבעה נגמ"שים נוספים לחלצם. במהלך היציאה נפצע ניר אנושות ופונה לבית החולים "הדסה", שם נפטר מפצעיו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. עמו נהרגו סרן ביטון בני, סגן דדוש מיכאל, סמ"ר בן-טוב אורי, סמ"ר סודאי איתמר וסמ"ר שרעבי ארז. ניר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בזכרון יעקב, והועלה לדרגת סרן לאחר מותו. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "ניר שירת כמפקד פלוגה בגדוד 'חרוב' של עוצבת 'כפיר' בפיקוד מרכז, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ומסור, שתוכנן כי ימשיך ויתקדם במסלול הפיקודי. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד". מפקד היחידה הוסיף וכתב: "ניר, דמות של מנהיג, הגיע לגדוד מחטיבת הצנחנים לאחר שסיים קורס קצינים. ניר שירת כמפקד מחלקה ואחר כך שירת כמפקד פלוגת 'אשוח'. הוא היה מפקד אהוב ונערץ על ידי חייליו וחבר לכולם. ניר היה מתוכנן לצאת לקורס מפקדי פלוגות בקרוב וזאת בשל היותו מפקד מצטיין, בעל רמה אישית גבוהה, אשר לא רק דרש, אלא גם היווה דוגמה אישית לכולם. משפחת 'חרוב' אבלה ומרכינה ראש על אובדן בנכם - לוחם היחידה. בשמי, ובשם כל חיילי היחידה, אנו מבטיחים לכם, כי שמו יהיה חקוק לעד במורשת היחידה ובלב כולנו."
לאחר מותו הוענקה למשפחה תעודת הוקרה וכבוד, בה נכתב: "ניר ראה את שירותו כשליחות שנשא בה במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו".
בתחילת אוקטובר 1997 קיימה משפחתו ערב הנצחה מיוחד לזכרו, והקימה אנדרטה הניצבת במרכזו של גן הנושא את שמו.
ניר נהג לצטט בפני חייליו את דבריו של דוד בן גוריון, וכך אמר: "כל חייל חייב לראות עצמו במצבים מסוימים כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה ובמקרה שאין לו הוראה ברורה, או שהמצב משתבש, עליו לראות עצמו כמפקד עליון, כמתכנן וכמבצע, בשכלו, תפיסתו ויוזמתו". דומה שבחייו ובמותו אכן מימש ניר את משנתו זו.