גיל גזית

בן ליאורה וצבי. נולד ביום ט' בטבת תשכ"ח (10.1.1968) בתל אביב. ילדותו ‏ והתבגרותו עברו עליו בעיר שבה נולד וכך גם לימודיו בבית-הספר היסודי ‏ ‏'הכרמל' ובבית-הספר התיכון עירוני א'. גיל היה חבר בתנועת הצופים, בשבט ‏ קהילה, והשתתף בלהקת השבט 'קרוואן צוציק'. כנער מתבגר התנדב למשמר ‏ האזרחי, עם חברים נוספים בני גילו, ולראשונה קיבל נשק לידיו כדי ליטול ‏ חלק באחריות ביטחונית. כאשר היה צורך לבחור היכן לתרום את חלקו ‏ בעבודות למען הקהילה, במסגרת לימודיו בתיכון, בחר גיל לעבוד בבית-‏ החולים 'איכילוב' בתל אביב, שהיווה לגביו אשנב לעולם הקסום והמרתק של ‏ הרפואה. עוד במסגרת לימודיו, כעבודת גמר בביולוגיה, נוטל גיל חלק במחקר ‏ מדעי של ממש וזוכה עוד בטרם מלאו לו שמונה-עשרה לכך ששמו יופיע ‏ בירחון מדעי בחו"ל כאחד המשתתפים במחקר. כאות הערכה לעבודה ‏ המסורה והאחראית בבית-החולים איכילוב' נמצא גיל ראוי להיות מומלץ ‏ לקבלת אות הנשיא לנוער מתנדב.‏ שנות הנעורים, שנים סוערות של נער הרוצה לטעום את גווני החיים השונים. ‏ גיל מתנסה בגלישה בים, בצלילה, בהטיית מפרשיות, בטיולים בחו"ל ובנהיגה, ‏ תחילה באופנועים ואחר-כך במכוניות. גיל אהב התנסויות חדשות, שתרמו ‏ להרחבת אופקיו.‏ עם הגיעו לגיל הגיוס התלבט גיל היכן לשרת ואיך לעבור את השירות הצבאי. ‏ בחודש אוגוסט 1986 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בצנחנים. הוא עמד בהצלחה ‏ בקשיים הרבים הכרוכים בשירות הקרבי ובתנאי השדה. לשואלים אותו מעת-‏ לעת על מקור הכוח (והוא לא מן השריריים והגדולים שבחיילים) נהג לומר ‏ שכוח הרצון שוכן בראש ולא בשרירים.‏ במהלך שירותו בצנחנים סיים גיל בהצלחה קורס צניחה, קורס מ"כים וקורס ‏ צלפים, כל אלה במסלול הצנחנים, דרך הרקע הכחול לכנפי הצניחה ועד לרקע ‏ הירוק. כותב אביו, בין היתר: "... בתקופת שירותו פרצה האינתיפאדה. גיל ‏ מצא את עצמו ביחד עם רבים מחבריו נלחם במלחמה שצה"ל לא היה מורגל ‏ בה, מלחמה שהעמידה במבחנים קשים ומורכבים את הערכים עליהם גדל ‏ ובהם האמין. הייתה זו תקופה קשה מאין-כמותה, בה חווה גיל את מגבלות ‏ הכוח ואת הקונפליקטים התמידיים שכרוכים בעימות בין צבא לבין אזרחים".‏ עם שחרורו, ובתום הכשרה מתאימה, הצטרף גיל למגן-דוד-אדום כחובש-נהג ‏ ובכך החלה דרכו האזרחית אל מקצוע הרפואה. גיל עסק בסיוע לפצועים ‏ וחלשים, לקשישים ופגועים, במקצועיות, באנושיות, באהבה ובתחושת ייעוד ‏ ‏- שאין כמו להציל חיים. דרכו של גיל הייתה שזורה אהבה והערכה, חום ורגש, ‏ ממנו לסובביו, ומסובביו אליו. סמך למותו התבשר, כי התקבל ללימודי ‏ ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב - דרכם שאף להגיע אל בית-הספר לרפואה.‏ ביום ו' בסיוון תשנ"ב (6.6.1992), בחג השבועות, במהלך שירות מילואים פעיל ‏ ברצועת עזה, נפל גיל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-‏ העלמין הצבאי בקרית-שאול. הניח אחריו הורים ואחות - שירי.‏ שנתיים בדיוק לאחר מותו, בשבועות תשנ"ד, עזב צה"ל את רצועת עזה כחלק ‏ מהסכמי השלום. במותו נקטעו ונגדעו חיים צעירים, חלומות ושאיפות ואהבה ‏ שלא הגיעה. לאוהביו נותרו חור בלב, שבר וכאב ומלוא חופניים זיכרונות.‏ גיל גזית, יהי זכרו ברוך.‏