תאריך לידה:
09 בינואר 1954
תאריך נפילה:
07 בנובמבר 1991
תקופת נפילה:
היציאה מלבנון, האינתפאדה ועד היום
שם היחידה:
מ. ארגון הטסה 860 -מרהו"ם
מקום קבורה:
קיבוץ נחשולים
קורות חיים:
בן נטקה וישראל (סטשק). נולד ביום ה' בשבט תשי"ד (9.1.1954) בקיבוץ נחשולים, אח תאום לתמר. למד בבית-הספר היסודי שבמקום וסיים את לימודיו התיכוניים, עם כל חברת הילדים, בבית-הספר האזורי 'חוף הכרמל' במעגן מיכאל. בנעוריו רקד בלהקת ריקודי-עם של עיריית חיפה. אמנון אהב מאוד כלבים, וכל השנים גידל כלבי בוקסר והקדיש להם את זמנו הפנוי. אהבתו הנוספת הייתה לאופנועים. הוא גויס לצה"ל בשלהי יולי 1972 והצטרף למחלקת בני משקים בנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות, קורס צניחה וקורס מ"כים, החליט להיות מדריך צניחה. הוא סיים קורס מדריכי צניחה ושימש בתפקיד זה בכל תקופת שירותו. להערכת מפקדיו היה אמנון מדריך מסודר, שקט, נוח לעבודה ומקובל על חבריו ומפקדיו. עם תום שירותו הסדיר התנדב לשירות קבע לתקופה של שלוש שנים. לאחר שחרורו נקרא לתקופות שירות מילואים. כשהיה בן עשרים-ואחת נשא לאישה את חברתו כרמית וברבות הימים נולדו להם ארבעה ילדים - קרין, רעות, שני ואור. הם התגוררו בקיבוץ נחשולים. אמנון עבד בענף השלחין, אחר עבר לענף הלול, שם השקיע את רוב מרצו. במהלך השנים עבר קורס לולנים והתמחה במקצועו. הוא היה מסור מאוד לעבודתו בענף, השתדל להגדיל את הרווחים ולוודא שהשיווק יעבור בשלום ודאג לעופות בזמן חמסין. בשנה האחרונה לחייו התחיל ללמוד בסמינר אפעל כדי להרחיב את השכלתו. הוא היה שבע-רצון מן הלימודים ונהנה מן החברה שאליה נקלע. ביום א' בכסלו תשנ"ב (7.11.1991), בעת שירות מילואים פעיל, נפל אמנון במילוי תפקידו באזור תל נוף והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של קיבוץ נחשולים. השאיר אחריו אישה, שלוש בנות ובן, הורים ושתי אחיות - תמר וחנה. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל-מתקדם. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: במשך כל שנות שירותו ביחידה, בשירות חובה, בקבע ובמילואים, היה ידוע כאדם חברותי, חבר אמיתי, בעל חוש הומור מיוחד ומעל לכל מדריך צניחה אחראי ומקצועי, המודע לאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו. אמנון ז"ל צנח מאות צניחות אוטומטיות וחופשיות, עבר מאות שעות טיסה בעת ביצוע משימות הצנחה שונות ויצא מהן ללא פגע. על כן כאבנו גדול שבעתיים. אתם יכולים להיות גאים באמנון ז"ל ודעו שמאחוריכם ניצבת משפחה שלמה של מדריכי צניחה, פגועה וכואבת, אשר חשה גאווה ועדיין גאה בזכות שנפלה בחלקה להימנות עם חבריו של אמנון ז"ל". אמנון דותן (דייכס), יהי זכרו ברוך.