יצחק - עופר לוי

בן חנה ויעקב. נולד ביום י' באייר תשט"ו (2.5.1955) בתל אביב. גדל והתחנך ‏ בשכונת תל ברוך, שהייתה מוקפת בילדותו סביבה כפרית ובמרחביה רכש ‏ חברים קרובים, שליוו אותו לאורך חייו. הוא למד בבית-הספר היסודי ‏ ‏'אלחריזי' והמשיך בלימודים תיכוניים במסגרת בית-הספר התיכון האקסטרני ‏ ‏'מישלב'. עופר היה פעיל בקבוצת הכדורגל לנוער 'מכבי תל אביב' והקדיש את ‏ עתותיו לעיסוק במוסיקה, שמילאה את כל עולמו ואף שימשה לפרנסתו ‏ כשבגר.‏ בחודש פברואר 1974 גויס לשירות חובה בצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת ‏ הצנחנים, שבמסגרתה עשה את כל מסלול שירות החובה (ולאחר-מכן את ‏ שירות המילואים) והגיע לדרגת סמ"ר. לאחר שחרורו מצה"ל עבד באמרגנות ‏ כנסים וקונגרסים בינלאומיים. כל אותה העת הייתה שאיפתו ללמוד הגברת ‏ קול בארצות-הברית, והא אכן נסע ללמוד בבית-הספר הגבוה לסאונד בניו-‏ יורק ובלוס אנג'לס. בשובו ארצה עסק במוסיקה ובהגברת קול. במסגרת ‏ עבודתו הזדמן לו לעבוד עם אמנים ידועי שם מהארץ ומחו"ל.‏ עופר נקרא לשירות מילואים בחודש ינואר 1989. במהלך תקופת מילואים זו ‏ הוא נפל בעת שירותו, ביום כ"ג בשבט תשמ"ט (28.1.1989) והובא למנוחות ‏ בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הניח אחריו הורים ואחות - ליאורה.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב המג"ד: "עופר התנדב לשרת ‏ בצנחנים... בתום שלוש שנות שירות סדיר, בהן ביצע תפקידו על הצד הטוב ‏ ביותר, הצטרף לשירות בחטיבת צנחנים, אותה חטיבה שרשמה הישגים ‏ נכבדים ביותר במורשת הצבא ומדינת ישראל, משחרור ירושלים, מלחמת-‏ ההתשה ומלחמת יום-הכיפורים. מ1978- לקח עופר חלק בכל פעילויות ‏ היחידה - באימונים, תעסוקות מבצעיות ומבצע 'שלום הגליל'. היה 'טיפוס' ‏ בוהמיין, נונ-קונפורמיסט ומצד שני חייל למופת. לא אהב 'קטנות', לא אהב ‏ את המשמעת, לא כל-כך אהב להתאמץ באימונים, היה לו קשה עם השגרה ‏ האפרורית, אך היה חייל אחראי, ביצועים מעולים, מוכן לתפוס 'ראש גדול', ‏ ואכן במלחמה של ממש התבלט לטובה.‏ ‏"המסזיקה שמילאה את כל חייו וה'סאונד' שהיה לו למקצוע, היו זרים לשגרת ‏ היום-יום הצבאית, אך לפחות פעם אחת, מעבר לכל המקרים האחרים, ‏ שנתמזל לנו ללמוד ממנו בנושא, נהנתה החטיבה כולה מכשרונותיו אלה, ‏ כשלקח חלק בארגון כנס חטיבת הצנחנים משחררי ירושלים (החטיבה שבה ‏ שירת) לציון מלאת 20 שנה לשחרור העיר.‏ ‏"עופר היה איש חברה, 'סחבק' שמוכן לעזור, שאוהב לעזור, לתת כתף, לשים ‏ יד. עופר היה איש שיחה אמיתי, מתלהב, מתעניין בכנות, אוהב אנשים וכמה ‏ לקשר. ייתכן שכל אלה הם גם שחיזקו את הקשר שלו ליחידה, ויחד עם ‏ תחושת האחריות שחזר וביטא כל פעם במפורש, הקשו עליו את ההחלטה ‏ לעזוב את היחידה, גם בעת שחש ש'נגמר לו הסוס'.".‏ יצחק עופר לוי, יהי זכרו ברוך.‏