יצחק רחימוב

בן רינה ושמעון. נולד ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) בתל אביב. יצחק, ‏ שהכול כינוהו איציק, היה בן למשפחה טיפוסית של ארץ-ישראל העובדת, ‏ שהתגוררה תחילה בשכונת התקווה. את חינוכו היסודי קיבל בבית-הספר ‏ ‏'ברנר' בגבעתיים. משם עבר לבית-הספר המקצועי 'אורט' ברמת-גן ועם סיומו ‏ ביקש דחיית גיוס לשנה, כדי להשלים את בחינות הבגרות בבית-הספר ‏ ‏'משלב'. כעבור שנים, כשהיה כבר קצין בכיר בצה"ל, סיים תואר ראשון ‏ בהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב.‏ איציק היה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד ובמסגרת התנועה הרבה לטייל ‏ בארץ, תחביב שפיתחו ונשאר נאמן לו כל חייו. ברבות השנים נעשה גם צייר ‏ מובהק. הוא התחנך על ערכי אהבת הארץ, רוח ההתנדבות וההזדהות עם ‏ ערכי ההגנה וההתיישבות. איציק היה בעל תבונת-כפיים והצטיין בעבודות ‏ נגרות, בנייה וכל מלאכה הדורשת זריזות ידיים, תושייה וחריצות. בשעות ‏ הפנאי אהב לקרוא ספרים ואלה ליווהו בכל דרכו.‏ יצחק התגייס לצה"ל ב1969- והתנדב לחיל-הצנחנים. הוא שירת בסיירת ‏ ‏'חורב' ולקראת סיום שירותו הסדיר יצא לקורס קצינים והמשיך את שירותו ‏ בצבא הקבע. איציק מילא בצה"ל שורה ארוכה של תפקידים קרביים ‏ ופיקודיים, רובם המכריע במסגרת חיל-הרגלים, החיל שעמו הזדהה יותר ‏ מכול. אחרי מלחמת יום-הכיפורים עשה תקופת-מה הסבה לשיריון, אולם חזר ‏ לשרת בחי"ר לפי בקשתו. היה מפקד פלוגת טירונים, קצין מבצעים, סגן מפקד ‏ חטיבה בעזה וברמת הגולן, קצין מבצעים של פיקוד הדרום, ובשנים ‏ האחרונות סמח"ט ברמת הגולן וחונך ביחידת הקישור של צה"ל בלבנון, ‏ בדרגת אלוף-משנה. אנשי צבא דרום לבנון היו בני טיפוחיו והוא העניק להם ‏ מניסיונו הרב בכל התחומים, לא רק הצבאיים. פקודיו הלבנוניים העניקו לו ‏ עיטורים, תעודת הוקרה וחרבות למזכרת.‏ בשנת 1972 נשא לאישה את מיכל ולזוג נולדו שלושה ילדים. ב1976- נטל ‏ איציק פסק זמן מצה"ל, אולם כעבור שנתיים חזר לצבא הקבע, סיים את פו"ם ‏ ומילא שורה של תפקידים במטכ"ל ובפיקוד הדרום. תקופת-מה התגוררה ‏ המשפחה ביבנה וב1986- עברה לקיבוץ מרום גולן, שבו התערה איציק עד-‏ מהרה והתחבב כדרכו, על הכול.‏ בתפקידו כקצין קישור בכיר בגזרה המערבית בלבנון, לא הסתפק איציק ‏ במשימות פיקודיות, בכל אירוע ביטחוני בגזרה היה ממהר ללבוש אפוד קרב ‏ וקסדה, נוטל נשק ורץ קדימה עם חייליו. אף פעם לא התנשא על פקודיו ‏ וגילה יחס חברי לכל חייל, בלי שים לב לדרגתו ולתפקידו.‏ ביום כ"ד בטבת תש"ן (21.1.1990) בעת היתקלות עם מחבלים שהתבצרו ‏ בבניין בפאתי הכפר ירון בדרום לבנון, נהרג אלוף-משנה איציק רחימוב מכדור ‏ אויב. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. בן שלושים ותשע היה במותו. ‏ השאיר אחריו אישה, שתי בנות - מירב ועדי, בן - אייל והורים.‏ במכתב תנחומים למשפחה כתב, בין, השאר, שר הביטחון דאז יצחק רבין: ‏ ‏"אל"מ יצחק רחימוב נתן את חייו למען מולדתו. בתוקף תפקידו כחונך לצד"ל ‏ רץ קדימה והגיע עם צוות אבטחה קרוב לבית שבו התבצרו המחבלים ונפגע ‏ במצחו מכדור שנורה על-ידי מחבל... יצחק היה מפקד אמיץ והתייצב תמיד ‏ ראשון להושטת עזרה ולהתנדבות. הוא הותיר רושם עמוק על כל הסובבים ‏ אותו. איש מקצוע עתיר ניסיון, המקרין ביטחון על סביבתו. איפיינו אותו ‏ מסירות, התמדה, יוזמה, ידידות ורעות והרבה אמונה בצדקת הדרך".‏ מפקד היחידה ציין: "איציק הפגין מה הם ערכי יסוד וערכי לחימה אמיתיים ‏ של אדם, עליהם חונכנו וגדלנו, קשר ושורשים לארץ-ישראל ולמדינת ‏ ישראל... מעשיו מהווים סמל ודוגמה לאזרח, לחייל ולמפקד".‏ המשפחה הוציאה חוברת לזכרו בה דברי הספד של מפקדים, חברים לאורך ‏ דרכו וקטעי עיתונות שפורסמו אחר מותו.‏ יצחק (איציק) רחימוב, יהי זכרו ברוך.‏