יאיר לנדאו

בן מרים ומרק. נולד ביום י"ט בתמוז תשכ"ט (5.7.1969) בבאר שבע, אח תאום ‏ לטל-שמעון ואח לנורית. יאיר למד בבית-הספר היסודי 'בארי' בבאר שבע והיה ‏ תלמיד מצטיין. בכיתה ה' הצטרף ל'נוער שוחר מדע' ולמד בחוג למחשבים ‏ באוניברסיטת בן גוריון. כשסיים את לימודיו בכיתה ח' בחר להצטרף לבית-‏ הספר התיכון המקיף א' בניגוד לבני מחזורו, שהופנו לבית-הספר התיכון ‏ המקיף ו', וגם בו נחשב לתלמיד מצטיין. הוא נטל על עצמו את לימוד הערבית ‏ ולמרות שבבית הספר היסודי למד צרפתית וכיתה ט' הייתה השנה הראשונה ‏ שבה למד ערבית (בניגוד לחבריו שלמדו ערבית במשך שנתיים), היה יאיר ‏ המצטיין בכיתתו. הוא היה פעיל בתנועת הצופים וחבר בשבט 'ניצני הנגב'. ‏ בהמשך לפועלו כחניך הפך למדריך. לאחר שנת הדרכה הוסיף לפעול בשבט ‏ כפעיל וכשהיה בכיתה י"ב הצטרף לגרעין הנח"ל 'אורחה'. מתחילת דרכו ‏ בגרעין היה לדמות דומיננטית ולרוח החיה בגרעין. כשסיים את בחינות ‏ הבגרות בסוף כיתה י"ב התגייס עם חבריו לשל"ת קצר בקיבוץ קטורה.‏ בחודש ספטמבר 1987 גויס יאיר לצה"ל והתנדב לחיל-הנח"ל. הוא סיים את ‏ טירונות החי"ר כחניך מצטיין. לאחר-מכן עבר עם גרעינו להיאחזות 'יעלון'. ‏ בתקופה זו נקרע יאיר בין חובתו לגרעינו לבין מחלת אמו אשר החמירה. ‏ בסיום תקופת ההיאחזות החליט יאיר, בתמיכת מפקד הנח"ל, לצאת לשנת ‏ חל"ת על-מנת לסייע בבית עקב מחלת האם. הוא נטל על עצמו את ריכוז ‏ שבט הצופים בשכונה ד' בבאר שבע, הוא שבט 'גילת'. כהרגלו, היטיב למלא ‏ תפקיד זה והיה אהוד ונערץ על חניכיו. בחודש דצמבר 1988 נפטרה אמו ‏ ממחלה ממארת. יאיר היה קשור מאוד לאמו, אולם הפנים את כאבו. לאחר ‏ מות האם החליט להצטרף לחבריו אשר עשו אותה עת ביחידת הנח"ל ‏ המוצנח. הוא הוצב בפלוגה המסייעת, בתפקיד מפעיל מקל"ר. למרות התקופה ‏ הקצרה ששהה ביחידה, נחשב לדברי מפקד הפלוגה לחייל המצטיין בפלוגתו ‏ וביחידה. להערכתו, היה יאיר "חייל טוב ומסור, חדור מוטיבציה להצליח ‏ ולהתקדם בשירות". הוא סיפר כיצד הופיע לילה אחד ומצא את יאיר מתרגל ‏ את הפעלת הכלי על חשבון שעות השינה.‏ ביום כ"ח באדר א' תשמ"ט (5.3.1989) נפל יאיר בעת שירותו והובא למנוחת-‏ עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו, אב, אחות - נורית, ‏ ואח תאום - טל-שמעון אשר נפל כחמישה חודשים לאחר מותו. יאיר היה בן, ‏ אח, חבר ורע נאמן לסובבים אותו, מבין, חובב צחוק וטיולים. טיפוס קשוח ‏ למראית עין, אך רגיש עד מאוד. לאחר מותו נתגלו מחברות שירים שכתב ‏ והסתירם.‏ במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "כשהודעתי למפקד הפלוגה, ‏ זיו, על מותו של יאיר ז"ל, המשפט הראשון שאמר זיו היה: "הוא היה החייל ‏ הטוב ביותר בפלוגה". חבריו ומפקדיו ידעו לספר איך אהב את יחידתו בנח"ל ‏ המוצנח ורצה לשרת בה. איך בלילות אחרי שכולם הלכו לישון, יצא יאיר ז"ל ‏ להתאמן לבדו. ‏ יאיר לנדאו, יהי זכרו ברוך.‏