משה ליברזון

בן זאב וחנה. נולד ביום י"ט בניסן תרצ"ה (22.4.1935) בבואנוס-איירס שבארגנטינה. כציונים נאמנים נתנו ההורים לבנם חינוך עברי-ציוני החל ‏ בגן-הילדים ועד לבית-ספר "ביאליק" שבמקום. כתוצאה מכך היה גאה יל ‏ יהדותו ועוד בשבתו על ספסל-הלימודים עשה שפטים בתלמיד לא יהודי ‏ שהעז לפגוע ביהדותו. היה בוגר בית-ספר "אורט" בארגנטינה ומתוך רצון ‏ להכשיר עצמו לעליה לארץ למד את מקצועו-החרטות. עלה לארץ בשנת ‏ ‏1953. בזמן הקצר שהספיק לשבת בה קיים את כל המצוות החלוציות - ‏ תחילה בהכשרה בכנרת ובגניגר ולבסוף כחבר קיבוץ נר-עם. בהיותו החרט ‏ היחיד במקום ביקש הקיבוץ לעכבו אצלו אלא שהוא סירב ויצא לצה"ל ‏ ‏(בנובמבר 1955). ביום כ"א בתשרי תשי"ז (26.9.1956) היה ראשון המסתערים ‏ על מבצר-חוסאן ואף ראשון הנופלים באותו קרב. ערב לפני הקרב לן ‏ בבית-הוריו. בחצות קם פתאום והתלבש כדי לצאת. על תמיהת-אביו ושאלתו ‏ לאן הוא יוצא ללא קבלת צו אישי, הגיב בתשובה: "אני יכול להונות את ‏ המפקד אבל אינני יכול להונות את עצמי". הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, ‏ ‏"מלחמות הצנחנים".‏ ליברזון משה ("מושיטו"), יהי זכרו ברוך.‏