ירחמיאל קויפמן

בן חיים ולאה. נולד ביום ח' בסיוון תש"ב (24.5.1942) בקזכסטן ביליקול אשר ‏ בברית-המועצות. הוריו, פליטי חרב-הנאצים, הגיעו למקום אחרי נדודים ‏ ארוכים, כשנעקרו מפולין הכבושה בימי מלחמת-העולם השנייה. אחרי ‏ שהותם במחנות-עבודה בסיביר ובשובם לפולין, לאחר מסע-הסבל שלהם ‏ כתום המלחמה, אמנם יכלו למצוא מנוחה, אבל הם המשיכו את נדודיהם עם ‏ אלפי יהודים פליטים ושרידים - לקראת חוף-מבטחים. לאניה "אכסודוס" ירדו ‏ ירחמיאל והוריו, אך בהגיעם אל חופי-הארץ הורחקו מהם על-ידי הבריטים - ‏ תחילה אל צרפת ולאחר-מכן אל המבורג - בכוח-הזרוע. אבל רצונם העז ‏ בחיים של דרור הביא את המעפילים אל חופי-הארץ - ובסוף 1947 הגיעו ‏ אליהם גם הורי ירחמיאל - וילדם אתם. הם באו למשק דפנה בראשיתה של ‏ מלחמת-הקוממיות. הם אמנם באו אל הנחלה, אך מפני המלחמה לא יכלו ‏ לבוא אל המנוחה השלמה. אחרי שובו עם שאר ילדי-המשק ממקלטם הארעי ‏ בחיפה, עברו על ירחמיאל קשיי-הסתגלות גם לסביבה החדשה וגם לשפה ‏ החדשה, אולם מצב זה לא נמשך הרבה ועם כניסתו לבית-הספר נתגלה כאחד ‏ הראשונים בכשרונותיו ובתפיסתו. כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ‏ המשיך גם בבית-הספר התיכון וסיים את לימודיו בו. לא רק בלימודים ‏ התבלט כי אם גם בבגרותו המוקדמת שבאה לידי ביטוי במבטו הנבון. שנה ‏ רדפה שנה וירחמיאל נעשה פעיל בחברה - בשירה, בספורט, בריקוד ובהצגות. ‏ יש שהיה מגלה גם בדיחות-דעת, אך יחד עם זה היה לו מבט רציני ובוחן אשר ‏ בו היה מסוגל להעביר תחת שבט-בקרתו וגם את מעשיהם של מבוגרים. ‏ בהגיעו לכיתות הגבוהות הראה את עצמו כשהוא עוזר לחבריו בסוגיות קשות ‏ שהם התקשו בהן - וכן נהג גם בכל שטחי פעילותו החברתית. אחרי סיימו ‏ את לימודיו התחיל עובד במשק; את האדמה עבד כי התקשר אליה - וביחוד ‏ בימי-נעוריו, כשעבר את הארץ בטיולים לארכה ולרחבה. גלוי-לב היה בכל ‏ ומה שלא העלה על שפתיו היה מגלה בפניו.‏ בנובמבר 1960 גויס לצה"ל לחיל-הצנחנים, וכעבור כמעט חודש ומחצה ביום ‏ ב' בטבת תשכ"א (21.12.1960), נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ בקיבוץ דפנה. ליום-השנה הוציא המשק חוברת על-שמו ולזכרו. בספרו של ‏ אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", הועלה זכרו.‏ קויפמן ירחמיאל ("רומק"), יהי זכרו ברוך.‏