אברהם גורן

בן גדעון ונחמה. נולד ביום י"ט בטבת תש"ח (1.1.1948) בקיבוץ בית-אורן. למד ‏ בבית-הספר היסודי בקיבוץ והמשיך בכיתות ההמשך, בבית-הספר המשותף ‏ בעין-הכרמל. בתקופה זו התבלט כעמוד התווך של כיתתו ושל תא החטיבה ‏ במשק. אברהם נכנס לעבוד בענף המטעים ובו מצא את מקומו. לאחר נפילתו ‏ כתב עליו אחר המורים כדברים האלה: "אברמ'לה היה התגלמות יפה של ‏ הנוער המושרש בכל הסובב אותו בטבע, בחברה ובהיסטוריה. אם כי הייתי ‏ מורה שלו ארבע שנים - ורק מורה חלקי - הרי הכרתיו היטב. מה שאפיין אותו ‏ כתלמיד, הוא רצונו להיאבק עם החומר אשר הוטל עליו. במקצועות שלימדתי ‏ אמנם לא היה מהמחוננים ביותר, אבל לעולם לא התייאש. ברוח טובה, ‏ בחדוות יצירה ובאמביציה בריאה, נאבק תמיד וגם כשלא הצליח לא נפלה ‏ רוחו. - - - נוסף לתכונות אלו, ידע תמיד כלפי מורים וחברים להיראות במאור ‏ פנים ובחיוך - ולעולם ללא רוגז". והמורה מסיים: "כפי שחי כן נפל בידיעת ‏ הסכנה והקושי, ללא רתיעה ומלא אמונה". אברמ'לה אהב את מקצוע ידיעת ‏ הארץ ואת לימוד הגיאוגרפיה ובנושאים אלה השתתף בחוגים שונים. טבעי ‏ היה שיצטרף לקורס ידיעת הארץ של החטיבה, קורס שנתן לו לעסוק בפועל ‏ בכל הקשור בצומח ובחי, בגיאולוגיה ובארכיאולוגיה בכל רחבי הארץ. בקורס ‏ זה גילה את היפה באהבותיו - את אהבתו לטבע. בשנת 1966 סיים אברהם ‏ את לימודיו ורצה להמשיך עם כיתתו בצה"ל, אולם הוא נכנע לדרישות ויצא ‏ לשנת שירות מוקדמת, כמדריך בסניף תנועת "הנוער העובד והלומד" ‏ בגבעתיים. בימי מלחמת ששת הימים, לפני גיוסו, זנח אברהם את עבודת ‏ ההדרכה ובא הביתה כדי לסייע למעטים שנשארו, בעומס העבודה. הוא לא ‏ יכול לשאת את המחשבה שהוא נותר כאילו בחוץ, שעה שחבריו משתתפים ‏ כלוחמים ופועלים בחזית.‏ בראשית נובמבר 1967 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. בכך הגשים ‏ את משאת נפשו. הוא שירת בסיירת צנחנים ולאחר שסיים קורס קצינים, ‏ עבר לשרת ביחידת צנחנים. כצנחן השתתף בקרב כראמה ובפשיטה על נמל ‏ התעופה בביירות. בבית לא סיפר דבר על מעלליו, כי לא רצה להדאיג את ‏ הוריו. לאחר שהשלים קורס מ"כים וקורס קצינים, הוענקה לו דרגת סגן ‏ משנה - ואז המשיך בקורס חבלה ובתפקיד מפקד מחלקה ירד לתעלה ומשם ‏ לבקעה. באפריל 1970 שוב נשלח לתעלה ושימש כמפקד סיור. במשך כל ימי ‏ שהותו היו ביקוריו החטופים בבית עומדים בסימן אהבתם הרבה של הוריו ‏ ואהבתו הוא אליהם. חיוכו העליז היה פיתוי-מה לציפיות הארוכות שציפו לו. ‏ את החבר'ה היה מקדם בטפיחה על השכם וכתום הארוחה בליל השבת, היו ‏ מתאספים כולם בחדר, או מתפרקדים על הדשא כשהוא במרכז העניינים. ‏ שואלים שאלות, משוחחים בשקט ושופכים את לבם בשירה. "הוא לא היה ‏ איש צבא מטבעו" אמרו עליו חבריו לצנחנים, "הוא היה פשוט אדם חי, אוהב ‏ ושמח".‏ ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), נתקל במארב מצרי על גדות התעלה ונפל. ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית-אורן. מפקדו כתב עליו במכתב ‏ התנחומים להוריו: "למפקדיו אבד קצין מעולה‎;‎‏ לחבריו אבד חבר עליז, מלא ‏ מרץ ושמחת חיים‎;‎‏ ולחייליו אבד מפקד מסור ונאמן. לארץ ישראל אבד סייר, ‏ שהטביע את חותם נעליו בכל שביליה".‏ ליום ה"שבעה" הוציא קיבוץ בית-אורן לאור את עלונו "ניבים", המוקדש ‏ לאברמ'לה, וגם ב"שלושים" יצא עלון לזכרו‎;‎‏ ביום השנה לנפילתו הוציא ‏ הקיבוץ לאור חוברת, הנושאת את השם "אברמ'לה גורן".‏ גורן אברהם ("אברמ'לה"), יהי זכרו ברוך.‏