יגאל גורן

בן צבי ובתיה. אמו - ממייסדות קיבוץ חולתה. נולד ביום כ"ה באייר תש"ח ‏ ‏(3.6.1948) בקיבוץ. סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בקיבוצו. היה אומר ‏ טוב-לב כולו ובת-שחוקו לא משה מעל שפתיו. הוא שפע שמחה וחדוות-חיים. ‏ עליז היה ברוחו והחבר'ה חיבבו אותו והיו מוכנים לסלוח לו על הרבה דברים. ‏ אך עם כל בדיחות-הדעת וחוש-ההומור שהיו בו יכול היה להתעמק בדברים ‏ רציניים, כגון רדיפה אחרי הצדק. פעם, בשיחה על ה"אקלים" בחברה ‏ הקיבוצית, לחם יגאל על "אקלים" חברתי שווה לכל אדם בכל תפקיד ועבודה. ‏ בייחוד הצטיין יגאל בעבודות-עץ. בשיעורי המלאכה היתה השיטה שכל אחד ‏ היה עושה כרצונו וכפי שתכנן את עבודותיו, ויגאל אמר: "אני רוצה לפסל" - ‏ והעבודה הראשונה שעשה הייתה אמנם ראש. אמנם בפסל זה היה מורגש ‏ חוסר פרופורציה אבל תווי הפנים היו מדוייקים. עבודתו השניה הייתה יד - ‏ ובהסתכלו בבול-העץ הגדול אמר: "מבול-עץ זה נוציא יד - ויד זאת תחזיק ‏ רימון". גם בציור היה עוסק. טוב-לב שלו יצר אווירה חמה בחדרו ואפף את כל ‏ חבריו שבאו אליו.‏ בנובמבר 1966 גויס לצה"ל והצליח כמ"כ. הוא עשה זאת בדרך שלו והגיע ‏ להישגים יפים, מתוך דאגה לכל אחד מן הכיתה בלי קושי ובלי בעיות אישיות. ‏ מקורי היה בהליכותיו, ופעם, לפני שאנשי המילואים יצאו למארב, לפי ‏ סיפורו, הרגיש אחד מהם טפיחה על גבו וכשהסתובב היה זה יגאל ואת ‏ טפיחתו ליוותה בת-שחוק. ‏ כשנתיים שירת בצה"ל ולא יותר, כי ביום י"ג באלול תשכ"ח (6.9.1968), כאשר ‏ בשעת שירותו, מצא את מותו בטרקטור שבו נהג‎;‎‏ זה היה בהיותו בחופשה ‏ בביתו והצטרף להובלת-הכותנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ בחולתה. ‏ ביום ה"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו חוברת לזכרו בשם "יגאל".‏ גורן יגאל ("יגאלי"), יהי זכרו ברוך.‏