יוסף שוישיה

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום י"ג בניסן תרצ"ו (5.4.1936) בעיר העתיקה ‏ בירושלים. ההורים אף הם ילידי העיר העתיקה מיהודי-מרוקו שעלו בראשית ‏ המאה והתיישבו בעיר-הקודש. בן ט"ז היה אביו בהיפצעו במאורעות 1931, ‏ ולבסוף, אחרי סבל של עשרים שנה, נפטר, ויוסי אז בן חמש. האב השאיר ‏ אחריו משפחה גדולה במצב קשה, ולאחר שנתיים, מאין ברירה, נשלח הילד ‏ לבית-היתומים "דיסקין". עוד בימים ההם היה מצייר בסתר ונתגלו בו ‏ סימני-כשרון מובהקים. בגיל תשע הוציאה אותו אמו מבית-היתומים והוא ‏ המשיך את לימודיו בבית-הספר "בית אהרן" ו"אלומה". בפרוץ ‏ מלחמת-הקוממיות היה יוסי בן י"א והמשפחה נאלצה לעזוב את העיר ‏ העתיקה. הילד היה ער לכל המתרחש בעיר בימי-המצור. בהגיע השיירה ‏ הראשונה ירושלימה יצאו האם והבן לקראתה ושאלת יוסף הייתה: "נשק ‏ הבאתם?" הוא היה מגיש דליי-מים לתותחנים ולהפצרותיה של אמו שלא ‏ יסכן את עצמו היה עונה: "לכל פגז יש כתובת". לאחר מלחמת-הקוממיות ‏ עבר לאחותו לכברי, בה עשה חצי שנה בקבלו שעורים פרטיים. אך בראשית ‏ שנת-הלימודים תש"ט עבר לבית-הספר של קיבוץ גבת, שם למד עד גמר כיתה ‏ י"ב. השתייך לתנועת "הנוער העובד" והיה פעיל בסניפיו במעברות אשר בגוש ‏ נהלל. עסק באמנות הציור והפיסול ובעזבונו ציורים ופסלים רבים. בה בשנה ‏ שסיים את לימודיו בגבת נתקבל כחבר למשק אך כעבור חדשים מספר, ‏ באוגוסט 1954, גויס לצה"ל ליחידת-הצנחנים. ביום י"ג באב תשט"ז ‏ ‏(21.7.1956), יומיים אחרי שנפצע בשעת מילוי תפקידו, מת מפצעיו ‏ בבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל ‏ בירושלים.‏ ב"שלושים" לנפלו הוציאו חבריו בגבת חוברת לזכרו. במלאת שנה לנפלו ‏ הוציא הקיבוץ אלבום ציורים ופסלים משלו. זכרו הועלה בספרו של אורי ‏ מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".‏ שוישיה יוסף ("יוסי"), יהי זכרו ברוך .‏