יואב שחם (ברנשטיין)

בן יהודה ותמר. נולד ביום ה' בתשרי תרצ"ו (2.10.1935) בתל-אביב. הוריו ‏ ילידי-הארץ והוריהם הגיעו לארץ מרוסיה בשנת 1880 כדי להתנחל ‏ באדמת-המולדת. הם התישבו בעיירה מזכרת-בתיה, שנקראה גם עקרון. ‏ מקטנותו היה יואב ער למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כאשר העיירה הייתה ‏ מוקפת כמעט לילה לילה על-ידי הפורעים ואת הזיקה לבטחון ינק עם גידולו. ‏ הוריו חינכוהו ברוח החלוציות ועבודת-האדמה. תחילה למד בבית-ספר יסודי ‏ והמשיך בבית-ספר מקצועי בתל-אביב. לבסוף ביקר בבית-הספר המקצועי ‏ ‏"אורט" שברחובות. בתוך כך השתייך לתנועת "הצופים" וגם ל"המכבי הצעיר". ‏ בינתיים - והוא אז בן י"ב-י"ג - פרצה מלחמת-הקוממיות, אשר בה היה פעיל ‏ כשהיה רץ מעמדה לעמדה והיה ניצב על מגדל-השמירה בתצפית. מן הראוי ‏ לציין, כי כאשר הגיע למצוות לא ערכו הוריו חגיגה לציון-המאורע אלא רשמו ‏ את שמו בספר-הזהב של הקרן הקיימת לישראל ואף תרמו סכום נכבד ‏ לקרן-המגן דאז. מילדותו נתחבב על חבריו ועוד בגיל צעיר נעשה בגלל ישרו ‏ וטוב-לבו למנהיג "בלתי-מוכתר"; סגולותיו האישיות, שעשו אותו לדמות ‏ למופת בין חבריו בצבא, בלטו כבר מילדות. נכון היה להושיט יד עוזרת ‏ בעת-הצורך, ונכונות זו הייתה טבועה בדמו וחברותו הנאמנה עמדה לו גם ‏ במבחנים שונים בחייו, כגון מבחן של אש וקרב. ידידיו ציינו כי טוב היה ‏ להימצא במחיצתו של ידיד נאמן אשר תמיד אפשר היה לבטוח בו ולבם היה ‏ מתרונן בקרבם כשידעו שחבר כיואב נמצא בתוכם. מטבעו הצניע לכת ‏ ובת-שחוק ריחפה על פניו תמיד. גם ביחס למשפחתו ניכר המיוחד שבקרבו - ‏ מסירות ואהבה של בן נאמן שהיו מתגלות ביחוד בהיחפזו הביתה גם כשנעדר ‏ ממנו זמן קצר. ‏ עם גיוסו לצה"ל באוקטובר 1953 הוכנס לפלוגת-תובלה שלא הייתה לפי רוחו, ‏ כי הוא נמשך ליחידת-צנחנים, שהייתה בימים ההם בראשית דרכה ואשר ‏ אנשיה היו נבחרים מתוך הקפדה יתירה. בתפקיד-הנהגות לא מצא סיפוק ‏ אבל כשהסיע את הצנחנים במכוניתו שמע על מבצעים מיוחדים אשר עוררו ‏ בקרבו את הרצון העז להצטרף אליהם - ובאחד הימים אמנם עשה כן. מאז ‏ נזדקפה קומתו. דרכו בחיים הייתה רצופה רצון עז לחבוק אפקים רחבים ‏ ותמיד הציב לעצמו אתגרים לאין סוף, אך כשהרגיש שלא יוכל לאתגר אחד ‏ הציב לעצמו אתגר אחר ושאף להשיג אותו - וכדרכו בחיים כן הייתה גם דרכו ‏ בצבא. היותו ביחידת-הצנחנים היוותה רקע נפלא להבלטת סגולותיו ‏ האישיות - תחילה כחייל ולאחר-מכן כמפקד, כי יחידה זו תבעה מאנשיה ‏ אומץ-לב ונכונות להקרבה והיא תאמה מאד את יואב. אמיץ-לב היה ועז-נפש ‏ שחתר לקראת המטרה הקדושה של עמנו. יואב עבר קורס-קצינים ואז התחיל ‏ לעלות בסולם הפיקוד הצבאי. לפני מערכת-סיני השתתף כמפקד-מחלקה בכל ‏ פעולות-התגמול ובפרוץ מערכת-סיני עצמה צנח במיתלה כמפקד-פלוגה. ‏ לאחר-מכן נמנה יואב עם צבא-הקבע. במשך כמה שנים חיפש "משהו חדש" ‏ אך תקופה זו לא הסבה לו עונג וסיפוק אף כי הוא למד הרבה בימים ההם; ‏ כפעם בפעם היה מעלה רעיונות ותכניות וכל בעיה ורעיון שהיה מעורר היה ‏ שוקל ומנתח. אחרי שנשתחרר מצה"ל עבר לכהן כמנהל הפארק הלאומי ‏ ברמת-גן; לאחר זמן עזב את המשרה הזאת, אשר לא קסמה לו, ובהזדמנות ‏ הראשונה יצא לחבש עם משלחת של אוניברסיטת תל-אביב. משם חזר ‏ לעבודת-האדמה, כי החקלאות הייתה קרובה לנפשו עוד מילדותו, אך שוב ‏ נזדמן לו לצאת כבלדר מטעם משרד-החוץ לקפריסין, מקום שם עשה כשנה. ‏ מכתביו מחבש ומקפריסין היו מלאים תיאורי-נוף ורשמי הסתכלות עמוקה ‏ בצורות-חיים שונות של תושבי הארצות הללו, הסתכלות באפיים ובצביונם. ‏ אך בחזרו לארץ חזר לצה"ל, עבר כמה קורסים והתחיל להדריך בהם. אז עבר ‏ קורס פיקוד ומטה, אשר בו הצטיין מאד אלא שחיי-הצבא משכו אותו ‏ והצניחה קסמה לו; אז חזר אליהם ונכנס ראשו ורובו לבעיותיהם - ואף יכול ‏ להן, והגיע לדרגת רב-סרן. אולם עלייתו המהירה בסולם-הדרגות לא הביאה ‏ אותו לתחושה של עליונות, כי בפשטות ובענווה התהלך בין פקודיו, היה ‏ לוקח חלק בפעולותיהם הרבות והנועזות וברובן צעד בראש-אנשיו, אשר היה ‏ להם לדוגמה. כן היה גם בפעולתו האחרונה, פעולת התגמול, ביום ל' ‏ במרחשוון תשכ"ז (13.11.1966), בצעדו בראש-גדודו להסתער על הכפר סמוע ‏ ‏(הוא אשתמוע) בדרומו של הר חברון; בקרב זה נלחם ונפל והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות במזכרת-בתיה (עקרון). הניח אישה, בן ובת ‏ לאחר נפלו הוענקה לו דרגת סגן-אלוף. זכרו הועלה בספרו של אורי ‏ מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".‏ שחם (ברנשטיין) יואב, יהי זכרו ברוך.‏