פרידה נפתלי

בת משה ורבקה. נולדה יום י"ז באלול תשי"ב (7.9.1952) בירושלים ולמדה ‏ בבית-הספר היסודי ע"ש דוד רמז בירושלים. היא סיימה את לימודיה היסודיים ‏ בתל-אביב, בבית-הספר ע"ש דוד ילין, והמשיכה בבית-הספר המקצועי ג' ביפו ‏ במגמה תלת-שנתית. מתחילה לא הייתה לה כל נטייה מיוחדת למקצוע ‏ השרטוט, אולם במרוצת הזמן החלה התעניינותה בכך גוברת והולכת. פרידה ‏ הצטיינה כתלמידה ממושמעת וחרוצה והודות לעקשנותה ולשקדנותה השיגה ‏ הישגים נאים ועמדה בהצלחה בבחינות-הגמר. היא הייתה חברה בתנועות ‏ הנוער "הצופים" ו"הנוער העובד". בשעות-הפנאי הייתה עוסקת בסריגה ‏ והצליחה בייחוד בעבודות רקמה. לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים ‏ והמקצועיים כשרטטת-מכונות עבדה כשרטטת טכנית במפעל בתל-אביב ‏ כשנה עד לגיוסה. פרידה הייתה חביבה ואהודה על כל חבריה וחברותיה ‏ והייתה מוכנה תמיד לעזור לזולת. בעל-המפעל אמר עליה, שלא פגש בכל ‏ עשרות השנים שהמפעל קיים, עובדת כמותה, מסורה, נאמנה, מחוננת ‏ וחברותית. פרידה שפעה אמונה וביטחון בעתיד טוב יותר ובאמונה זו הדביקה ‏ את כל הסובבים אותה. מעולם לא התאוננה על חייה הקשים - מבחינה ‏ חומרית - ועודדה את אביה, שהיה מודאג. תכונותיה המצוינות היו פרי החינוך ‏ שניתן לה בביתה.‏ פרידה גויסה לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 ובימי שירותה הקצרים - מעט ‏ יותר משנה - ניצלה כל רגע של חופשה כדי לעזור למשפחה במצוקתה. ‏ ביטחונה ואמונתה לא פגו גם בהיותה בצבא והמילים האחרונות שאמרה ‏ לאביה לפני צאתה לתרגיל שממנו לא חזרה, היו: "אל תדאג אבא, זה יהיה ‏ בסדר". היא נשקה לאביה והלכה. אור ליום י"ד בכסלו תשל"ב (1.12.1971), ‏ נפלה בעת מילוי תפקידה (יחד עם חברתה שירי הורוביץ) בשעת תרגיל עם ‏ סגל יחידתה באיזור אל-עריש והיא בת 19 בלבד. הובאה למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.‏ מפקדה כתב מכתב תנחומים להוריה ולמשפחתה ובו אמר: "פרידה הייתה ‏ במילה אחת: "זהב". תכונות-זהב, לב-זהב וידי-זהב היו לה. ממושמעת ושקטה ‏ הייתה ותמיד ביצעה את תפקידה במסירות ובהתמדה ועל הצד הטוב ביותר - ‏ ‏- - אנו יודעים: את עושרו נושא האדם בתוכו ופרידה הייתה עשירה בטעמה, ‏ בדעותיה ובגישתה. ביתה הצנוע לא מנע ממנה דבר, אלא להיפך; היא שאבה ‏ מבית אביה את התכונות הנעלות - - - פרידה ושירי אהבו אחת את רעותה ‏ ויחד צעדו לכל אורך המסלול הצבאי ולא נפרדו גם ביומן האחרון".‏ פרידה נפתלי, יהי זכרה ברוך.‏