אפרים ענבל (מרקוס)

בן ישראל ושונה. נולד ביום כ"ט בסיוון תרפ"ט (7.7.1929) בירושלים. למד ‏ בבית-החינוך לילדי-העובדים שם ולאחר-מכן בבית-הספר המחוזי ביגור. ‏ משנתבגר התבלטו בו סגולות נאות, כגון עוז-נפש ותקיפות, ויחד עם זה גילה ‏ עדינות יוצאת מגדר הרגיל. בן י"ז היה בשעה שנאסר על-ידי משטרת-המנדט ‏ ביום "השבת השחורה" (29.6.1946) יחד עם חברים אחרים במשק והושם ‏ בכלא ברפיח. השתתף במלחמת-הקוממיות כחבר פלמ"ח ונפצע בכיבוש צפת. ‏ בצה"ל הגיע לדרגת סגן-אלוף. נאמן ושקט היה, חייל מסור ובעל-הכרה ‏ כמחנך. היה מפקד פלוגה בקורס-קצינים ונחשב לאחד מבחירי-המפקדים ‏ החיל-הצנחנים. נטל חלק עם יחידתו בכמה מפעולות-התגמול ובאחת מהן ‏ נפצע בעינו. אך למרות פגיעה זו המשיך את שירותו בחיל קרבי זה. בתקופה ‏ האחרונה בחייו היה מפקד בית-הספר לצניחה. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ‏ ו' בתמוז תשכ"ג (27.6.1963), ובטקס צבאי מלא, בהשתתפות הרמטכ"ל, ‏ רב-אלוף צבי צור, הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. ‏ הניח אישה ותינוק. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות ‏ הנצחנים".‏ ענבל (מרקוס) אפרים, יהי זכרו ברוך.‏