מיכאל צוקרקנדל

בן פינחס וקלרה. נולד ביום א' בכסלו תש"ה (17.11.1944) באודיסה אשר ‏ ברוסיה. היו אלו שנות מלחמה ותלאות, נדודים וסבל; הייתה זו תקופה ‏ עקובה מדם ומלאה חרדת-השואה, אך ימיה היו ימים של קימום הריסות ‏ ושאיפה להמשכיות בקרב היהדות. עוד בילדותו הורגשה במיכאל תכונה ‏ נפשית של אהבת-הטבע, אהבת היפה והנשגב שבמראות-עולם, ברבצו בדשא ‏ רענן על שפת-הנחל או ברדפו אחרי פרפר ללא נסיון לתפוש אותו אלא מתוך ‏ רצון להתבונן בשפעת צבעי-כנפיו. את לימודיו התחיל ברוסיה וסיים אותם ‏ בפולין. לאחר-מכן נאמן היה לצו-מצפונו ועזר למשפחתו לצאת ממצוקתה - ‏ ולא רק המצוקה החמרית באה אל קיצה; גם הנדודים תמו ומיכאל עלה ‏ לארץ. משהגיע לארץ נכנס מייד לאולפן אשר בקיבוץ. למד ועבד - וכמיהתו ‏ לטבע ולידיעה באה על סיפוקה. חברה הייתה אהובה עליו ומוכן היה לבוא ‏ לעזרת כל אדם ואף למי שלא הכיר. אהב מתימטיקה ופיסיקה ובשעות-הפנאי ‏ היה לומד מקצועות אלה ומעיין בספרים עליהם. התעניין בגיאוגרפיה ו"חיבר" ‏ אלבומים על ארצות שונות. ערך טיולים בארץ כדי להכיר את מראותיה ‏ ואתריה וגם להיפגש עם אנשים שונים.‏ בנובמבר 1964 גויס לצה"ל והתנדב ליחידה שמשימותיה היו לו לאתגר. ‏ בבית-ספר לצניחה היה וביום כ"ח בטבת תשכ"ו (19.1.1966) נפטר והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות אשר באשדוד. זכרו הועלה בספרו של אורי ‏ מילשטיין, "מלחמות הנצחנים".‏ צוקרקנדל מיכאל (מיכה), יהי זכרו ברוך.‏