דוד לוי

בן סימן-טוב ועליזה. נולד ביום י"ב בתמוז תשי"ח (30.6.1958) בעפולה-עלית. ‏ למד בבית-ספר ממלכתי-דתי בבני-ברק. דוד היה ילד מלא שמחה וחדוה, בעל ‏ חוש-הומור בריא ואוהב חיים. הוא היה ידוע בכושרו-הגופני והצטיין ‏ במשחקי-ספורט שונים ובכל תחרות שנטל בה חלק היה תופס מקום ראשון. ‏ תחביבים רבים היו לו, ובמיוחד - הציור. הוא רשם וצייר בפחם דמויות רבות ‏ ובכישרונו הרב הנציח על נייר מצבים רבים מן החיים, שביטאו עצב ושמחה, ‏ התרגשות של אושר וניוון של דלות.‏ דוד היה בן למשפחה ברוכת-ילדים. הוא גילה יחס אוהב למשפחתו, שעשע ‏ את אחיו ואחיותיו בהומור החריף שלו ועזר לכולם ככל-יכולתו. הוא היה נער ‏ מקובל בחברה, שקט ונעים-הליכות, כשחיוכו נסוך על פניו תמיד. עם ‏ התבגרותו היה לעלם-חן, שזוף וגבה-קומה. בעל מבנה גוף אתלטי ועיניים ‏ ירוקות.‏ עוד מילדותו חלם דוד על היום בו יגויס לצה"ל וישרת ביחידת-צנחנים; כדי ‏ להצליח בהגשמת חלומו התחיל מקדיש, קודם גיוסו, שעות רבות לפיתוח ‏ כושרו-הגופני ויוכלתו האישית באימונים מפרכים. ואם-כי זה היה 'גיוס מאי' ‏ ‏(לא של בוגרי בתי-ספר תיכוניים) הוא היה נחוש בהחלטתו שלא לדחות את ‏ הגיוס. דוד חזר ואמר "גם ב'גיוס-מאי' יש חיילים אמיצים".‏ דוד גויס במאי 1976. עבר בהצלחה את כל מבחני-הקבלה ויצא לטירונות ‏ צנחנים. בטירונות התגבר על כל המכשולים באהבה ובחיוך. גם כשידו הייתה ‏ חבושה בגבס, שימש דוגמה לכולם. הוא עבר בהצלחה קורס-צניחה וקורס ‏ אר.פי.ג'י., אך בתרגיל המסיים את הטירונות והפותח שלב חדש בהמשך ‏ השירות נספח באסון התרסקות המסוק בבקעת-הירדן - ביום כ"ג באייר ‏ תשל"ז (10.5.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל ‏ שבירושלים. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות.‏ לוי דוד, יהי זכרו ברוך.‏