דוד גלדשטיין

דוד, בן ציונה ופנחס, נולד ביום כ"ח בטבת תשט"ו (22.1.1955) בפתח תקוה. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי "פיק"א" בעיר הולדתו, והמשיך בלימודים על-‏ יסודיים בבית-הספר התיכון על-שם "אחד העם". שנתיים למד בבית-ספר ‏ תיכון זה ואחר-כך החליט להשלים את לימודיו ב"קולג' תיכון" ברמת-גן. הוא ‏ היה נחוש בדעתו לעמוד בבחינות בגרות חיצוניות במרוצת שנת 1973. דוד ‏ היה ילד יפה מראה, חייכני ונבון, בעל עיניים ירוקות ושיער חום שופע. בבית-‏ הספר היסודי היה תלמיד חרוץ ונתחבב על מוריו ועל חבריו. חרף העובדה ‏ שלא התמיד ללמוד במסגרת תיכונית אחת, שאף תמיד לקנות ידע והכיר ‏ בחשיבותה של השכלה כללית כצורך חיוני בחיים, ולכן לא ויתר על השגת ‏ תעודת בגרות. חבריו וידידיו הכירוהו כאדם שכאילו שתי נפשות מתרוצצות ‏ בו: מצד אחד אהב להתבודד, בחר לעצמו פינה שקטה, קרא דברי ספרות ‏ וכתב פרקי שירה. עם זאת, היה חבר פעיל בתנועת "הצופים" של פתח תקוה ‏ וסיים בהצלחה רבה קורס מ"כים במסגרת הגדנ"ע. לימים התנדב לפעול ‏ כמדיך של עזרה ראשונה בסניף של מגן-דוד-אדום במקום מגוריו, וגם עבד ‏ בהתנדבות בחדר המיון של בית-החולים "השרון".‏ ידידיו של דוד לעבודה בהתנדבות מספרים על מסירותו הרבה‎;‎‏ הוא השכיל ‏ להכיר בנטל האחריות המוטל עליו וביצע את כל המשימות בשיקול דעת ‏ ובלא דופי. מאז היותו נער, נודע בנכונותו לעזור לזולת וכשבגר ידע כיצד ‏ לשלב עשייה מושלמת בחן ובלבביות. דוד היה רציני בתפיסת-העולם שלו, ‏ ואף על פי כן ניסה בתמימות ובכנות, להקל מעט את מצוקת הרגעים הקשים ‏ על-ידי נימה של שחוק. שירים שכתב בתקופת בגרותו מעידים על רגישות ‏ רבה, על אהבת האדם ואהבת עמו בייחוד. באחד משיריו על "יהדות הדממה" ‏ כתב: "ערפל כבד ירד / אך אני עוד נאבד / בין היום ללילה / ובין אור לחושך. ‏ ‏// אמשיך ללחום למען החופש / של יהדות הדממה / שאותנו הדהימה / ‏ באורך רוחה הדמומה". וברגע אחר של צהלת נעורים, כתב בהומור לאחת ‏ מידידותיו: "הו בת / אני כל כך נחבט / בין אהבתך כבת / ובין חילול יום ‏ השבת...".‏ דוד גויס לצה"ל בשלהי אפריל 1973 והתנדב ליחידת חיל-רגלים מוצנח. גם ‏ ביחידתו בצבא נודע דוד עד מהרה כחייל אחראי ומסור לתפקידו. ידידים ‏ ידעו, כי תמיד יוכלו לפנות אליו וימצאו אוזן קשבת ולב אוהב. דוד הקפיד ‏ לשלוח מכתבים להוריו ולאחיו הצעיר, שרון, וכשביקר בבית לא הרבה לספר ‏ על חייו בצבא, כדי שלא להדאיג את הוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, ‏ לחם דוד כרובאי בחזית הדרום. במסירות ובאומץ לב השתתף בקרבות ‏ הבלימה נגד המצרים. ‏ ביום י"ד בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע דוד ונהרג מהפצצה אווירית באזור ‏ אבו-רודס. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בפתח-‏ תקוה. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הבטחון: "דוד ז"ל שירת בחיל-‏ הרגלים. הוא היה חייל טוב וחבר מצוין. דוד היה אהוד על כל מי שהכירו". בין ‏ השירים שהותיר אחריו, שירים על חורבן ותקומה, על אהבת הארץ ועל ‏ מאורעות מן ההיסטוריה שלה, מצוי שיר אחד, שיד הגורל מציגה עתה באור ‏ נוגה. האמנם קונן דוד בלא-דעת, בשירו "האם", על גורל אמו השכולה? "האם ‏ על הגבעה / עמדה והסתכלה / בדומיה / ולבה הולם בחוזקה / עמדה וחשבה ‏ ‏/ ואמרה בלבה / למה דווקא אני / מדוע בני / ולא אחר הוא, ולא חבר?"‏ גלדשטיין דוד, יהי זכרו ברוך.‏