יאיר שפירא

בן יעקב ולאה. נולד ביום ח' תשרי תש"י (1.10.1949) בחיפה ולמד בבית-הספר ‏ היסודי "אחוזה" בחיפה ואחרי כן בבית-הספר הריאלי. הוא היה חבר בתנועת ‏ ‏"הצופים" (שבט "הכרמל") ובתנועה זו עבר על כל השלבים, החל בחניך וכלה ‏ במדריך והיה פעיל מאוד בחברה. יאיר התעניין גם בספורט לסוגיו ועסק ‏ בייחוד בשחייה. הוא היה חובב צילום והרבה לטייל ולצלם בכל מקום. אין ‏ כמעט מקום בארץ-ישראל המשוחררת שכף רגלו לא דרכה שם ומצלמתו לא ‏ צילמה בו נופים ואתרים. בצעירותו אסף גלויות ממקומות שונים בארץ ‏ ובחוץ-לארץ. אחרי כן נמשך לכל הכרוך בתעופה. עוד כשהיה ילד היה בונה ‏ טיסנים ומרכיב דגמי מטוסים ומשהתבגר נמנה עם קוראיו הקבועים של ‏ ביטאון חיל-האוויר. מאז התחיל לחשוב על שירותו הצבאי הייתה משאת ‏ נפשו לשרת ביחידה מובחרת.‏ יאיר גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967. ביקשוהו לדחות את שירותו ולהצטרף ‏ לעתודה האקדמית ורק אחרי כן להיכנס לשורות צה"ל, אך הוא לא הסכים. ‏ הוא ידע שצה"ל זקוק לכל צעיר, גבולות המדינה פרוצים, אויבים זוממים ‏ ועליו לתת את חלקו. מאחר שלא נתקבל לקורס טיס עשה מאמצים להצטרף ‏ לחיל-הצנחנים, בלי שים-לב לסכנות הצפויות לו. רצינותו, רבגוניותו ויכולתו ‏ הרבה עמדו לו ויאיר התקבל לשורות הצנחנים, חוד החנית של צה"ל. ‏ בתקופת שירותו עבר קורס אחר קורס בהצלחה ולסוף עבר בהצלחה גם קורס ‏ קצינים. כמפקד מחלקה הצטיין במסירותו לחייליו והצליח להפוך את אנשיו ‏ לגוש מלוכד ויעיל. כל זה לא החסיר מאהבתו אל הבית והמשפחה ובבואו ‏ הביתה לחופשה, האיר וחימם את לב כל בני-המשפחה. ביקורו האחרון בבית ‏ היה ביום העצמאות תש"ל, כשבא מאזור התעלה והרנין את לב משפחתו ‏ בצניחה חגיגית בימה של חיפה. יום אחד נפצע בהפגזה מצרית בגזרה ‏ הצפונית של תעלת סואץ כשהוא מפקד באחד המעוזים. הוא הועבר לבונקר ‏ ואף-על-פי שהיה פצוע קשה, הרגיע את חייליו מתוך זלזול בחומרת פציעתו. ‏ גם כששכב פצוע במשך שבוע בבית-החולים המשיך יאיר להילחם בכל ‏ כוחותיו עם מר המוות, בלי צעקות ובלי טרוניות, אף-על-פי שהבין שקצו קרב. ‏ ביום כ"ב באייר תש"ל (28.5.1970), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ חבר מיחידתו ספד ליאיר במכתב, שבו נאמר: "הכרתיך שמונה חודשים ובזמן ‏ קצר זה הספקתי להעריצך ולאהבך כמפקד וכמחנך. מדוע מעולם לא ראיתיך ‏ רוגז? תמיד החיוך המקסים והאבהי על פניך. חבר'ה, העיקר המורל! לתת את ‏ המקסימום! לעזור איש לרעהו', אלו היו דרישותיך. עליך אומר הפסוק: 'כנשר ‏ יעיר קנו, על גוזליו ירחף!, שמרת עלינו, דאגת לנו - - - ואיך יכולת לעזוב ‏ מחלקה אשר ינקה ממך?! - - - ". מפקד הגדוד כתב במכתב תנחומים להוריו: ‏ ‏"קיווינו אתכם יחד שיאיר יבריא. ממרחקים חרדנו לשלומו ועתה אנו אתכם ‏ באבלכם. יאיר היה אחד מבחירי קציני הגדוד ומפקדיו כיבדו את מסירותו ‏ לתפקיד, חבריו אהבוהו על יושרו ושמחת החיים שבו וחייליו העריצוהו בשל ‏ המופת האישי שהציג בפניהם ובשל היחס ההוגן והאנושי כלפיהם. צר לנו על ‏ שלא יכולנו לחלוק ליאיר את הכבוד האחרון. ראוי היה ליאיר שחבריו יישאו ‏ את ארונו וחייליו ילכו אחריו, אך כולנו נמצאים בחזית התעלה וחייליו של ‏ יאיר נשארו עדיין במעוז בו נפל. רוצה הייתי שתדעו שמותו של יאיר היה מכה ‏ קשה ביותר לחייליו ויותר מכל העובר עליהם בתקופה זו זיעזע אותם מותו ‏ של המפקד, שהיה בשבילם סמל ודמות נערצת - - - אין ניחומים לאבלכם אך ‏ רוצה אני שתדעו שכאשר באים אנו אל חייליו הצעירים של יאיר כדי לעודדם, ‏ אנו מסבירים להם שמותו של בנכם הוא חלק מן המחיר שעם ישראל משלם ‏ במלחמתו על זכותו לחיי כבוד ושלום. בטוחני שיכול אני לאמור להם זאת גם ‏ בשמכם. אתכם אנו בשעתכם הקשה. עמידתכם בסבל תהיה לנו מקור ביטחון ‏ ואמונה".‏ לזככו של יאיר הוקדשה פינה במעבדה לפיסיקה שבבית-בירם, בית-הספר ‏ הריאלי בחיפה; כן הוקדשה לזכרו פינה בחדר הזיכרון לנופלים בחטיבת ‏ הצנחנים, הנמצא בבסיס.‏ יאיר שפירא, יהי זכרו ברוך.‏