יעקב - יהושע ולצר

בן מאיר ואטל. נולד ביום כ"א בסיוון ת"ש (27.6.1940) בעיר אנטוורפן אשר ‏ בבלגיה, אחרי הכיבוש על-ידי הנאצים. המשפחה הייתה בעלת שם בקהילה ‏ היהודית בעיר ואף שומרי-מסורת. הורי יעקב-יהושע נשלחו למחנות-הריכוז ‏ אשר משם לא חזרו - והוא אז בן שנתיים בלבד. הוא, אחותו ואחיו הוסתרו ‏ בבית-משפחה נוצרית בלגית, מחסידי אומות העולם עד לשחרור על-ידי ‏ בעלות-הברית בשנת 1944. יעקב-יהושע היה אז ילד קטן אולם הוא הבין את ‏ גודל הסכנה לחייהם ונזהר מבכי, מלהרים את קולו או לצחוק וככה ניצל יחד ‏ עם אחותו ואחיו. התנהגותו זו מעידה על האופי היציב והחזק שהיה לילד. ‏ סוף סוף הגיעו שלושתם לארץ בשנת 1949. לפני עלייתו סיים שלוש שנות-‏ לימוד בבית-הספר היסודי העברי "תחכמוני" באנטוורפן אך בעלותו במסגרת ‏ ‏"עליית הנוער" עשה זמן קצר בכפר הנוער הציוני "ניצנים" ומשם עבר לכפר ‏ הנוער "אלוני-יצחק" בו גמר את לימודיו היסודיים ובבית-הספר התיכון המשיך ‏ עד הכיתה האחרונה; לבחינות-הבגרות האקסטרניות ניגש בתל-אביב. היה ‏ חובב מוסיקה נלהב, השתייך לקורס הדרמטי בהיותו ב"אלוני-יצחק" ואף ‏ לקבוצת הכדורגל והכדורסל של הכפר. שקט מטבעו היה ורציני בהליכותיו, ‏ שקדן בלימודיו ובכל מעשיו וכחבר נאמן היה אהוב על הכול. אחרי שסיים את ‏ בחינות-הבגרות גויס לצה"ל ושירת בנח"ל, עבר קורס מ"כים, קורס סמלים ‏ קרביים וקורס-סיירים והגיע לדרגת סמל. מפקד-גדודו רצה לשלוח אותו ‏ לקורס-קצינים אך הוא חשב על המשכת לימודיו באוניברסיטה ולא הסכים ‏ להצעה. ‏ בשנת 1961 גמר את שירות-החובה והתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית ‏ בירושלים בפקולטה למדעי-הטבע. ללא הפסקה המשיך בלימודיו עד שקיבל ‏ את התואר הראשון (‏B.Sc‏) במקצועו (פיסיקה); לאחר-מכן למד לקראת התואר ‏ השני (‏M.Sc‏). בימי-לימודיו אלה מילא משה חלקית כמורה בבית-ספר תיכון ‏ בחוות הנוער הציוני על-שם ד"ר ישראל גולדשטיין בירושלים. הוא עמד לקבל ‏ את תארו האקדמי השני אלא שלא זכה לכך, כי נפל במלחמת ששת הימים, ‏ אשר השתתף בה במסגרת-המילואים; זה היה ביום הראשון לקרבותיה, הוא ‏ כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב על שחרור ירושלים. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-יחידתו כתב עליו ‏ במכתב-התנחומים למשפחתו כי ספרא וסייפא אחד היה, תלמיד-חכם ‏ בלימודיו, מפקד נאמן וברוך-כשרונות גם יחד, ועל כל אלה - צנוע ונחבא אל ‏ הכלים. באותו מכתב הוא מספר כי בצהרי היום ההוא הצטיין בקרב על כיבוש ‏ ארמון הנציב ועם סיומו של היום השתתף בתקיפת מוצב של הליגיון הירדני ‏ ליד צור-בחר, בה התגלה כלוחם נועז העשוי לבלי חת, ותוך כדי טיהורו של ‏ אחד הבונקרים שבמקום נורה על-ידי אחד מחיילי הלגיון ומותו בא עליו ‏ כחטף. ‏ תעודת-הגמר והסמכתו לתואר השני נמסרו לידי אחותו ואחיו בטקס הענקת ‏ התארים על הר-הצופים, ביום 13.7.1967, אחרי נופלו. שמו הונצח בספר ‏ ‏"ארבעה לא שבו". חוברת-זיכרון בהוצאת חוות הנוער הציוני על-שם ישראל ‏ גולדשטיין וגם בחוברת-הזיכרון ליעקב-יהושע בהוצאת "עליית הנוער" הועלה ‏ זכרו. בספר "ירושלים של זהב" של הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים ‏ הובאו כמה רשימות עליו. אף בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן הוזכר ‏ שמו. ב"גווילי אש", כרך ד', ילקוט עיזבונם של הבנים שנפלו במערכות-‏ ישראל, הובא מעיזבונו. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית ‏ בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי, הובאו ‏ מתולדותיו וצוינה דמותו.‏ יעקב-יהושע ולצר, יהי זכרו ברוך.‏