ערן שמיר

תאריך לידה:
28 באוקטובר 1974
תאריך נפילה:
15 במאי 1997
דרגה:
סרן
שנת נפילה:
1997
תקופת נפילה:
היציאה מלבנון, האינתפאדה ועד היום
שם היחידה:
פלוגת סיור 5173
מקום קבורה:
מזכרת בתיה
קורות חיים:
ערן נולד בי"ב מרחשוון התשל"ה (28.10.1974) להוריו הדסי ודובי ואח לדקלה ‏ ולאלישע. היה זה בתקופה בה בנו את ביתם במזכרת-בתיה. כשנתיים לאחר ‏ הולדתו, בתשל"ז, נפל אביו, סגן מפקד גדוד נ"ט בצנחנים, בתאונת אימונים, ‏ כשהוא מותיר אחריו משפחה קטנה, כואבת אך מלוכדת. ערן האח הצעיר, ‏ הקרין מילדותו מזג טוב וכך מילא את הבית בשפע, חום ואהבה, שמחת חיים ‏ ואושר רב.‏ ערן למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" ולאחר מכן בתיכון "אמית" ‏ ברחובות וגיבש את אישיותו סביב ערכי היהדות ואהבת העם והארץ. ‏ נוף ילדותו של ערן היה המושבה הוותיקה מזכרת-בתיה. השדות, המטעים, ‏ הכרמים והפרדסים, משוכות הצבר והשיטה.‏ משחר ילדותו אהב לשוטט ברחבי המושבה ובמרחבי הטבע באיזור. הוא למד ‏ לזהות פרחים וצמחים, בעלי-חיים, ציפורים ומאובנים. ליקט בשקידה אבנים ‏ מיוחדות, שלדי בעלי-חיים, זרעי צמחים ואפילו צניפות של תנשמות...‏ חקר ביסודיות את תולדות המושבה, שתה בצמא את סיפוריהם וקורותיהם ‏ של ראשוני הישוב ולמד את מורשתם.‏ מנעוריו היה סייר מובהק. תרמילו היה מצויד תמיד בסידור, טלית ותפילין ‏ ולצידם משקפת, מצפן ומפות, ספרי תנ"ך וידיעת הארץ, מגדירי ציפורים ‏ ופרחים וכמובן ספרי שירה. בטיוליו הרבים נהג לעיין בספרים, לסמן במפות ‏ את השבילים אותם "כבשו" רגליו וכל זאת כששירה מתרוננת בפיו. ‏ בהיותו תלמיד תיכון התנדב להדריך במוזיאון המושבה ומבקרים רבים זכו ‏ לשמוע מפיו סיפורי ראשונים ומורשת ציונות, אגב סיור ברחובות ‏ המשוחזרים, היכרות עם בית-הכנסת הישן והתוודעות לבית-הקברות שבו ‏ נטמנו ראשוני הישוב. ‏ ערן, חדור מוטיבציה ורווי אידיאלים, בחר טרם גיוסו לצבא לתרום את חלקו ‏ כמדריך בבית-ספר שדה "קשת-יהונתן" שברמת הגולן. בשנה הנפלאה הזו ‏ חברו בו יחדיו אהבת הארץ, נופיה ואנשיה, כשהוא מתמסר להדרכה בכל ‏ מאודו. בצניעות ובענווה, בחיוך ובקשר חם שיצר, זכה להעביר למטיילים ‏ הרבים מאהבתו לטבע ולנוף, להעמיק את ידיעותיהם בחבלי הארץ ולהקנות ‏ מורשת-קרב שחדרה לתודעתם. ערן האמין מאוד בשליחותו ובאחד מפנקסיו, ‏ שהיו תמיד בכיס חולצתו, נמצא קטע שכתב לעצמו מדברי זאב וילנאי: "רק ‏ כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, רואה את שרידיה הקדומים וישוביה ‏ החדשים, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ-ישראל ואת היותך בן הארץ ‏ הזאת".‏ כשהגיעה שעתו להתגייס, טבעי ומובן שערן יבחר להתנדב לשרות בחטיבת ‏ הצנחנים. הוא הגיע ל"סיירת" ועבר מסלול מפרך ומלא אתגרים, אשר דרש ‏ ממנו כוחות נפש עצומים. ערן סיים בהצלחה את המסלול, יצא לקורס קצינים ‏ ושב לפלוגת הסיור, כאן קיבל לידיו צוות צעיר: "צוות ערן". מפקדיו וחייליו ‏ מספרים בהערצה כי היה מפקד וקצין שנדיר למצוא. הוא השקיע רבות ‏ בטיפוח הצוות וגיבש אותו תוך העברת מסרים שהיו חשובים לו: טיפוח ‏ המצוינות, עזרה לזולת, אמינות, יכולת עמידה בקשיים ומעל לכל - אהבת ‏ האדם והארץ.‏ ערכיות, מורשת העם, אהבת הטבע וידיעת הארץ עמדו אצל ערן בקנה אחד ‏ עם מקצועיות, חיילות והקפדה על משמעת ובסיום תפקידו עם חייליו, היו ‏ הם לא רק לוחמים מיומנים יותר, אלא גם בני-אדם טובים יותר.‏ ערן נהג לייחד זמן, תוך כדי שגרת האימונים, להנחלת זכרון הנופלים ושינן ‏ באזני חייליו: "חייבים לזכור תמיד את אלה שבזכותם אנו חיים". כך קרב ‏ ואימץ את זכר נופלי היחידה והקפיד לספר על כל לוחם, קורות חייו ומורשתו. ‏ חייליו מצטטים בחיוך את ששמעו מפיו אינספור פעמים: "זיכרו, ארץ-ישראל ‏ נקנית ביסורים! ". לאחר שסיים את תפקידו כמפקד צוות, תפקיד שהגדיר ‏ כ"תפקיד חייו", שימש ביחידה לפרק זמן כקצין מבצעים ותפקידו האחרון היה ‏ סגן מפקד הסיירת. בתפקידי פיקוד אלה היה מעורב ברוב פעולותיה של ‏ היחידה ובמיוחד בפעילות מבצעית בדרום לבנון, בה ראה את שיא יכולתו ‏ לתרום לבטחון המדינה.‏ באביב 1997, במבצע מיוחד של סיירת הצנחנים צפונית לרצועת הבטחון של ‏ דרום לבנון, יצא ערן כסגן מפקד הכוח להגן על בטחון ישובי הצפון. בט' באייר ‏ התשנ"ז, 15.5.1997, לאחר כשתי יממות ובמהלך המבצע, נתקל הכוח בחוליית ‏ מחבלים והחל קרב, שבמהלכו נפצע מפקד הסיירת. ערן נטל את הפיקוד על ‏ הכוח והמשיך בקרב שבסיומו חוסלו המחבלים. הכוח החל לעשות את דרכו ‏ חזרה לרצועת הבטחון ובמהלך התנועה, בהיתקלות נוספת, נפל ערן בקרב ‏ בעומק הלבנון, תוך שהוא מפקד על הלוחמים בשטח ומהווה דוגמא אישית ‏ לשליטה במצב בקור-רוח ובחיילות למופת.‏ ערן תואר ע"י הרמטכ"ל כ"קצין למופת, שמילא את תפקידו במקצועיות ‏ ובדייקנות והיה לדמות נערצת בקרב הסובבים אותו. בלט באהבת המולדת ‏ והיה אהוב ומקובל בקרב מפקדיו ופיקודיו כאחד".‏ ערן היה קשור מאוד למשפחתו. בן ואח קרוב ומסור. היה מלא באהבה לכל ‏ בריה ולכל נברא בצלם. הייתה בו אמונה בשם, באדם וביקום. מחובר היה ‏ לכל ילד וזקן ולבעלי כל השקפה. פתוח, שופע חיים ויוצר קשר חם עם כל ‏ אחד. חבר אמיתי האוהב את הבריות במלוא המובן. ילד טבע מלא שמחה ‏ וחדווה שמסמלי ההיכרות עמו היה החיוך הענק והשופע, קורן במאור פנים ‏ ומשפיע על זולתו חום ואהבה. והשירה... שירת ארץ-ישראל היפה על לחניה ‏ המתנגנים בפיו תואמים תמיד למועד ולמקום. אחד ממוקירי זכרו הוסיף ‏ ואמר: "יחד עם היותו פרח עדין ונדיר - היה בו חוש מנהיגות טבעי, דבר שגרם ‏ לאנשים להתקרב אליו ולחיות בצילו. סוג מנהיגות של 'ממני תראו וכן תעשו', ‏ תמיד מקרין דוגמא אישית".‏ לאחר שני עשורים של יגון וכמיהה לאבא דובי ז"ל, נטמן ערן בבית-העלמין ‏ במושבה בה צמח, לצידם של וותיקי הישוב וראשוני מקימיו, שהיוו לו מופת ‏ בחייו. השאיר משפחה כואבת ומתגעגעת ומעגל ידידים עצום, הנוצרים את ‏ זכרו בלבם.‏ ‏"ייטיב השם ולא יוסיף עוד לייסרה... לאורו ניסע ונלך". ‏ ‏ (מתוך 'ארזי הלבנון’ - קינה לט' באב על עשרת הרוגי המלכות).‏ שמיר ערן, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 109הדלק נר