דוד בן-חמו

בן רפאל ואסתר. נולד ביום כ"ח בכסלו תש"ט (30.12.1948) בעיר מקנס ‏ שבמרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 והשתקעה בבאר-שבע. דויד ‏ סיים את לימודיו בהצטיינות בבית-הספר היסודי הדתי "סיני" שבבאר-שבע ‏ ולאחר-מכן ניגש לבחינות-הכניסה והיה בין המעטים שנתקבלו לפנימייה ‏ לחינוך תיכון "כרמית" (כיום - הפנימייה על-שם בויאר) בירושלים. בפנימייה ‏ עמד דויד בפני מאמץ עצום של השלמת הפער בין הידיעות שרכש בבית-הספר ‏ היסודי לאלו שנדרשו ממנו בבית-הספר התיכון העיוני, אך ברצינותו ‏ ובאחריות והתגבר על הקשיים והגיע עד לבחינות-הבגרות בשנת 1967 מיד ‏ לאחר מלחמת ששת הימים. למרות היותו אחרי ניתוח ב"הדסה" התנדב לסייע ‏ בכל עבודות ההתגוננות שנעשו בפנימייה וכתום המלחמה החליט לגשת ‏ לבחינות-הבגרות. לפני שירותו הצבאי תפס מקום שני בריצת 100 מטר לנוער ‏ בירושלים. היה מדריך-נוער לספורט וגם נתן שיעורי-עזר. היה טוב-לב, טהור-‏ מידות וביישן - ובתכונות אלו קנה את לב חבריו ומחנכיו. נשמה רגישה מאוד ‏ הייתה לנער ואף כי התפרסם כספורטאי, כמסופר לעיל, כתב בסתר עשרות ‏ שירים, סיפורים ורשימות. מאוד קשור היה לבית-הוריו והמעבר לפנימייה לא ‏ הפחית מן הכבוד והאהבה שרחש לבני-ביתו. דודי התלבט לפני צאתו לצה"ל ‏ איזוהי הדרך שיבחר בה. היו שלחצו עליו ללמוד במכון וינגייט ולפתח את ‏ כושרו הספורטיבי. לאחר הניתוח יכול היה בנקל להפוך לפקיד בצבא אך הוא ‏ בחל בזאת. ‏ באוגוסט 1967 גויס לצה"ל מתוך הכרה ברורה והספיק להשתתף עם יחידתו ‏ בפעולת-התגמול נגד בסיסי החבלנים הירדניים; פעולה זו ידועה כמבצע ‏ כראמה, זו העיירה, ממזרח לירדן, אשר בה התרכזו וממנה יצאו אל שטח-‏ ישראל חבלניו של האויב. עם שובו מפעולה זו שאלה אותו אמו מדוע בחר ‏ ביחידה קרבית דווקא שפעולותיה מסוכנות; על כך ענה: "אם כל אם תגיד ‏ כמוה מי יילחם למעננו?" ימים ספורים אחרי מבצע זה נפל דויד בעת מילוי ‏ תפקידו; זה היה ביום כ"ה באדר תשכ"ח (25.3.1968). הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות בבאר-שבע. חוברת לזכרו ועל שמו הופיעה מטעם הפנימייה ‏ התיכונית על-שם בויאר.‏ דויד בן-חמו, יהי זכרו ברוך.‏