מיכאל פרידמן

מיכאל (מירל), בן לאה-ליזה וראובן, נולד ביום כ"ג אדר תשי"ג (10.3.1953) ‏ בעיר בוטושאן ברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ד (1965), ‏ כשהיה בן אחת-עשרה ומחצה. בתחילה נשלחה המשפחה לגור בשיכון לעולים ‏ חדשים בקרית-שמונה, שם עשתה כשבעה חודשים, ומצבה הכלכלי החמיר ‏ והלך. משם עברה לנתניה, ובמשך כשנה נאבק האב למצוא מקום עבודה ‏ שיפרנס את משפחתו כבוד. משם עברה המשפחה לתל-אביב, ועשתה בה שנה ‏ שלמה, שלא הייתה קלה אף היא. בכפר-סבא, לשם עברו מתל-אביב, סיים ‏ מיכאל את לימודיו בבית-הספר היסודי "גורדון". מירל, כפי שכינוהו בחיבה בני ‏ משפחתו וידידיו, היה בן אוהב למשפחתו. תמיד ניסה לעזור להוריו להיקלט ‏ בסביבתם החדשה, שהתחלפה לעתים תכופות כל-כך, למרות שלו עצמו היה ‏ קשה ביותר להסתגל לבתי-הספר השונים, לחברת-התלמידים החדשה, ‏ ולדרישות השונות כל-כך מאלו, שהיה רגיל להן לפני עלותו ארצה. במיוחד ‏ קשה הייתה עליו ההשתלבות, בגלל לימוד השפה העברית, שלא היה רגיל בה. ‏ לכן, כשעמד להמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אורנים" בכפר-סבא, ‏ החליט ללכת למגמה מקצועית וללמוד מסגרות בבית-הספר "אורט". במגמה ‏ זו היה חשוב כישרון המעשה יותר מכישרון הניסוח המילולי. מירל עמד ‏ בבחינות בהצלחה ואף החל לעבוד בתל-השומר. אולם אחרי זמן-מה הפסיק ‏ את עבודתו, כדי להתכונן לגיוס לצה"ל. הוא הכיר נערים אחדים, שעמדו ‏ להתגייס אף הם, וקרבתם זה אל זה באה לידי ביטוי בטיולים שערכו יחדיו ‏ ובביקורים הדדיים זה בביתו של זה. מירל היה נער בודד למדי עקב היותו ילד ‏ יחיד, ללא אחים ואחיות, שעבר מארץ לארץ ומעיר לעיר. בגלל המעבר מבית-‏ ספר לבית-ספר לא הצליח לקשור קשרים והכרויות, שהחזיקו מעמד לאורך ‏ ימים. גם החברים החדשים, שהכיר בעבודתו, היו ידידים לתקופה קצרה, עד ‏ שגויסו כולם ליחידות שונות בצה"ל ונתפזרו.‏ מיכאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1971. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס ‏ לחבלנים הוצב לשרת בתפקיד של חבלן ביחידת נח"ל מוצנח. יחידתו שירתה ‏ בהיאחזות הנח"ל "ארגמן" במסגרת השל"ת, ותפקידו של מירל היה נהיגת ‏ אחד הטרקטורים של ההיאחזות, כחלק מן העבודות החקלאיות השגרתיות ‏ במקום. לראשונה בחייו מצא מירל את עצמו בחברת ילידי-הארץ, ב"גב אחד", ‏ בעמידה מול אתגר אחד, וכדברי מפקדו במקום: "כרע לרעיון ההגשמה ‏ החלוצית של היאחזות בארץ". החברים החדשים היו הפעם יציבים יותר. ‏ יחדיו עברו תקופה שבה גרו ועבדו בצוותא, בילו וחגגו בצוותא, וניהלו שיחות ‏ בינם לבין עצמם. כל איש בהם ידע את מקומו בנקודה הקטנה והמבודדת ‏ יחסית, ומירל התחבב על חבריו והצטיין באחריותו ובמסירותו בביצוע כל ‏ אשר הוטל עליו. בחופשות נהג לבוא לבית הוריו, לשבת עמם, ולספר להם על ‏ הקורות אותו במקום מגוריו החדש. מירל התכתב אתם לעתים תכופות, כדי ‏ למנוע מהם הרגשת בדידות בהיעדרו מהבית. מתוך צניעות לא התפאר ‏ בהישגיו, וגם לא סיפר להם על קשייו. הוא השתדל תמיד לשמח את לבם ‏ בסיפורים על דברים משמחים, והזמין אותם לבקר אצלו להנאתם. ‏ ביום כ"ז בשבט תשל"ד (19.2.1974) נפל מיכאל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו ‏ הורים.‏ מיכאל פרידמן, יהי זכרו ברוך.‏