ישראל בנד

בן חנן ודובה. נולד ביום י' בחשוון תשט"ו (6.10.1954) בצפת. ישראל היה הילד ‏ השלישי במשפחה, בן-זקונים שזכה למיטב היחס, האהבה ותשומת-הלב מצד ‏ הוריו ואחיו. כשמלאו לישראל שנתיים העתיקה המשפחה את מגוריה לקרית-‏ ים שליד חיפה, מקום שהתחבב מאוד על ישראל במרוצת-הזמן, ובו עשה את ‏ כל מסלול-הלימודים שלו: תחילה בבית-הספר היסודי 'אורים' ואחר-כך בבית-‏ הספר התיכון-מקצועי 'רודמן'. כותב מנהל בית-הספר התיכון, ששימש גם ‏ כמורו של ישראל: "רק בשנתו האחרונה בבית-הספר הכרתי את ישראל ‏ ועמדתי על טיבו מקרוב. לפני-כן הכרתיו כנער שקט ושלו, שעיניו בהירות ‏ וצלולות ובלוריתו הזהבהבה מזדקרת מבין הראשים המתרוצצים בהפסקה. ‏ הכול אמרו: ישראל נער נחמד, רציני - אפשר לסמוך עליו. וכשהגיע לשמינית... ‏ ראיתי, שאכן נכונות היו כל ההערכות. אבל לאחר שהכרתיו מקרוב נוכחתי, ‏ שנוסף על כל זאת, נוסף על היותו נער רגוע ומופנם - היה ישראל לנער מנומס ‏ ואדיב, וחביב על הכול, על חבריו ועל מוריו, ומשרה בכל-עת אוירה טובה של ‏ שלווה ורוגע." בצד הלימודים היו כל מאווייו של ישראל מופנים לספורט, לו ‏ הקדיש את כל שעות-הפנאי ואת מרצו. שימש כשוער בנבחרת הכדוריד בקריה ‏ והיה מועמד לנבחרת ישראל לנוער. היה נושא להערכה ולהערצה לנוער ‏ המקומי. עם-זאת, הייתה זו שאיפתו הכמוסה, לאחר השירות הצבאי, להקדיש ‏ את עצמו להמשך הלימודים.‏ במלחמת יום-הכיפורים דאג ישראל מאוד לבני-משפחתו המגויסים, ומכתביו ‏ הלבביים הביאו להם עידוד רב בהתנסויותיהם הקשות. לפני שהתגייס לצה"ל ‏ הצטרף ישראל לחבריו בהקמת גרעין 'צבר' במסגרת הנח"ל. כבר למחרת ‏ כניסתו ל'קלט', ב27.11.1973-, נשלח הגרעין לשל"ת מוקדם בקיבוץ מרחביה. ‏ ישראל הפך עד-מהרה ל'אבא' של הגרעין - לפניו שטחו חבריו וחברותיו את ‏ בעיותיהם, והוא היטה להם אוזן קשבת במאור-פנים וסייע בידם בעצה בונה. ‏ היה חביבם של כל בני-הגרעין, ובמיוחד של בנותיו.‏ בתחילת ינואר 1974 נשלח ישראל לטירונות, ולאחר סיומה הועבר לגבול ‏ הלבנון והשתתף במארבים יום-יומיים לשמירת הגבול. גם פה גילה כושר-‏ מנהיגות, ובלא שענד סרטים על שרווליו או על כותפותיו הנחה והדריך את ‏ חבריו החיילים. באחד הלילות, בשובו ממארב שגרתי, ארב המוות לרכב ‏ שנסעו בו הוא וחבריו, וישראל נפל בעת מילוי תפקידו - ביום כ"ג באב תשל"ד ‏ ‏(10.8.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר ‏ אחריו הורים, אחות ואח.‏ מפקדו של ישראל כתב למשפחה השכולה: "ישראל ז"ל היה מעמודי התווך של ‏ מחלקתנו ומהדמויות הבולטות בגדוד. ספורטאי מצטיין, חייל טוב וממושמע, ‏ מופת לחבריו."‏ ההורים וידידים קרובים הנציחו את דמותו הבלתי-נשכחת של ישראל ‏ באלבום שהוציאו לזכרו.‏ ישראל ('שרול') בנד, יהי זכרו ברוך.‏