יצחק גרוס

בן חיים ושולמית. נולד ביום ב' בתמוז תש"ה (13.6.1945) במושבה מצפה ‏ הסמוכה לטבריה. סבו היה מראשוני "השומר" בסג'רה ובכפר תבור‎;‎‏ בשנת ‏ ‏1908 היה ממייסדי מצפה. יצחק למד בבית-הספר היסודי בקרית-שמואל, ‏ הצטיין בלימודיו ואהב ספורט. כאן החל להתבלט בתכונותיו האישיות, ‏ שבזכותן הוכר כמנהיג בכיתה ובחברה. בכיתה ח' הצטרף לתנועת "הנוער ‏ העובד" ול"הפועל" בעמק הירדן. היה מרבה לצאת לטיולים ולמסעות. לאחר ‏ מכן המשיך בבית-הספר התיכון שבטבריה, התעניין בלימודי-הטבע במיוחד ‏ והיה אוסף צמחים בטיוליו ובמסעותיו וייבש אותם. ככל שהלך וגדל קנה ‏ ידיעות והבין יותר את אווירת החלוציות-הלאומית אשר בה חונך בביתו וכן ‏ נתגבשה אישיותו ונתחשלה. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון התעניין ‏ במטוסים, היה חניך גדנ"ע-אויר, עבר קורסים והגיע לדרגת מדריך. ‏ עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1963 התנדב לחיל-הצנחנים, כי כל חבריו לכיתה ‏ התנדבו לחיל זה. חיי-הצבא על הסדר והמשמעת שבהם תאמו את אהבתו ‏ הקפדנית לסדר וכושר-המנהיגות הטבעי שלו מצא את ביטויו בדרגתו כמפקד. ‏ עבר קורס-רצינים והגיע לדרגת סגן. כמפקד מוכשר ובעל תושייה היה אהוב ‏ על מפקדיו ופקודיו. לאחר הקורס שסיים, ממש ערב מלחמת ששת הימים, ‏ עמד לקבל דרגת סרן. חבר טוב היה לכל חבריו ומסור להם בכל דבר. כאשר ‏ סיים את שירות-החובה חתם על שירות-קבע מתוך הכרה שזו חוברתו ‏ הקדושה לעמו ולמולדתו. חובתו הלאומית קדמה לנוחיותו ולרווחתו האישית ‏ ולכן לא עזב את הצבא, כרצון הוריו שימשיך בלימודיו, ועמד בתוקף על דעתו ‏ לתת ביטוי לרגש הלאומי העז אשר פעם בו. בחופשותיו הקצרות היה נמצא ‏ בבית, אשר לו רכש אהבה ויראת-כבוד, ועזר לאביו במשק (בגינה או ‏ בתיקונים). תמיד ביקש להיות לעזר לביתו, להקל, לעודד ולהרגיע כאשר ידע ‏ שהמשפחה דואגת לו. השתתף בכל פעולות התגמול וחרדת המשפחה גדלה ‏ מים ליום.‏ במלחמת ששת הימים יצא עם גדודו וליד שיך-זוויד שבסיני, ביום הראשון ‏ לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), כשהוא שופע חיים ושמחה ומלא ‏ תכניות לעתיד, נפל. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ‏ ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל ‏ בירושלים.‏ מפקדו, סגן-אלוף יאיר תל-צור, שנפל אף הוא לאחר מכן (ביולי 1967) בעלותו ‏ על מוקש בעת פריצת הדרך צפונה לשארם-א-שייך, ציין את יצחק במכתב ‏ התנחומים שלו למשפחה, כאחד מ"טובי קציני הגדוד, אשר מילא את כל ‏ המוטל עליו בחריצות, במסירות וביעילות הראויה לשבח". יחד עם אוסף ‏ הצמחים המיובשים מימי לימודיו בבית-הספר, מטיוליו-מסעותיו, השאיר ‏ אחריו סרטי-צילום ושקופיות רבות של תמונות-נוף. אולם ההתעמלות של ‏ בית-הספר התיכון "הגליל" נקרא על-שמו. ספר בשם "יצחק" הוציאו ההורים ‏ לזכרו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' ‏ ‏- הובא מעזבונו.‏ גרוס יצחק, יהי זכרו ברוך.‏