ערן זולדן היה לוחם בחיל הרגלים, ביחידת "שרף" שבעוצבת "שפיפון" בפיקוד מרכז - יחס"ר צנחנים.
במותו בתאונת מטוס, באו אל קיצן עשרים שנות חיים מלאות לימוד ופעילות, התנסויות, חוויות והישגים.
"ערן היה ילד מאושר," אומרת אמו ריקי. "היו לו ילדות ונעורים מאושרים. עשרים שנות חיים מלאות ועשירות. ערן שהצטיין בלימודיו, עסק בד בבד במיגוון רחב של פעילויות ספורטיביות, מוסיקליות, חברתיות ואחרות. הוא תמיד מיהר, הוא רצה להכיל ולהספיק הכל - כאילו ידע שאין לו זמן."
בגיל תשע זכה ערן במדליית זהב באליפות ישראל בשחיית פרפר. הוא עשה חיל גם בטניס, סייף, רכיבת אופניים, סקווש, ירי מעשי, הוקי, ריצה וסנובורד, אך בעיקר הצטיין כגולש רוח בענף השיט. במקביל לעיסוקיו הרבים בספורט, למד במשך שתים-עשרה שנים ברציפות ב"מרכז המוסיקה" העירוני ברעננה, ניגן על קלרינט, תופים וגיטרה, היה חבר בהרכבים מוסיקליים ובתזמורת הנוער העירונית.
מגיל שתים - עשרה, החל ערן לגלוש גלשני מיפרש בקבוצת הפועל ת"א וכבר בגיל חמש עשרה היה חבר בנבחרת הנוער של ישראל. במסגרת זו השתתף בתחרויות בינלאומיות בארץ ובחו"ל, בדגמי "אלוהה" ו"מיסטרל" והגיע לצמרת העולמית בתחום שייט גלשני המיפרש.
ערן נולד וגדל ברעננה. הוא למד בבית הספר היסודי "יחדיו", בחטיבת הביניים "רימון" ובשנת 2002 סיים בהצטיינות את מגמת מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים בתיכון "אוסטרובסקי".
עם גיוסו בשנת 2003, זכה למעמד של "ספורטאי מצטיין" בגין הישגיו הבינלאומיים בשייט, אולם ערן החליט להתגייס לשייטת 13, וממנה המשיך במהלך שירותו, לסיירת הצנחנים ומשם ליחס"ר (יחידת סיור) צנחנים, כקשר מג"ד היחס"ר.
"מגיל חמש ועד גיל שבע - עשרה וחצי (עם קבלתו את רישיון הנהיגה), ליוויתי את ערן מדי יום ביומו לחוגים ושאר הפעילויות בהן עסק," מספר אביו שמוליק. "בכל יום ביליתי כשש שעות איתו, מרעננה לים, מהים למגרש הטניס, משם למרכז המוסיקה וכן הלאה, על פי לוח הזמנים הגדוש והמלא. כך יום יום.
ערן לא ישב בשקט, הוא תמיד מיהר ממקום למקום." גם כשחזר מהצבא לסוף השבוע, היה מזדרז לטלפן לחברים: "שתי דקות ואני אצלכם!"
בנעוריו כבבגרותו, דירבן את החברים לטיולי אופניים וטרקטורונים ואחר כך, משקיבל את רישיון הטיס, טס איתם ברחבי ישראל. ערן אף החל לימודי טיס במסוקים וארובטיקה.
את תחביב הטיס אימץ לאחר שוויתר על קורס טיס בצה"ל. כיוון שלא רצה להישאר שנים ארוכות בצה"ל, פנה ללמודי טיס אזרחי וצבר מעל 150 שעות טיסה במטוסים מסוג חד מנועי ודו מנועי.
יותר מכל איפיינה אותו דבקותו במטרה: "אם מתאמצים, מצליחים." היה נוהג לומר.
"ערן לא נשר אף פעם בדרך," אומרת האם. "היתה לו אמביציה גבוהה. בזכותו של ערן נחשפנו להרבה נושאים בתחומים שונים. כל כך רחב אופקים היה, כל כך סקרן. הוא אהב ים, מכוניות, מחשבים, טלביזיה, מוסיקה, ספרים, מסעות וטיולים, כל כך הרבה ספורט ואתגרים בלי סוף."
הוא השיג כל מה שרצה - ותמיד שאף לעוד. אדם של נתינה בלתי מתפשרת, מוקף חברים, מצחיק, בעל חיוך שובה לב, אשר הרעיף הרגשה טובה על כל סביבתו.
אחד מחבריו אמר: "מה שערן לא אהב הוא עשה טוב, ומה שהוא אהב, אף אחד לא עשה טוב ממנו!"
וכמו שאמרו הוריו: בעשרים שנות חייו הספיק ערן לעשות מה שאנשים אינם מספיקים לעשות בשישים.
יהי זכרו ברוך.