יעקב דבש

יעקב (יענקלה), בן אמיליה ואברהם, נולד ביום כ"ט בשבט תשי"ד (2.2.1954) ‏ בבאר-יעקב. הוא למד בבית-הספר היסודי של "אגודת ישראל" בבאר-יעקב ‏ ובבית-הספר היסודי על-שם וייצמן בחולון, ואחרי-כן המשיך ללמוד שם בבית-‏ הספר התיכון "אורט". יעקב היה תלמיד מצטיין, חרוץ ושקדן, הקפיד על הכנת ‏ השיעורים, הרבה לקרוא והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חברי ‏ מועדון "לזארוס" בחולון וברבות הימים הדריך שם את בני הנוער - במלאכת-‏ יד ובספורט. הוא היה חובב ספורט מושבע ובעיקר אהב שחייה. יעקב היה ‏ חברותי, קל להתיידד ונוח לבריות. הוא היה טוב-לב, איש סוד נאמן, רחק ‏ מריב וממדון ושקד על השכנת שלום בין ידידיו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, ‏ אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות, ותמיד ידע להשתתף בצרתם של אנשים, ‏ להטות אוזן לכל אדם ולסייע בעצה ובמעשה. מטבעו היה הגון, גלוי-לב ולבבי, ‏ כולו צניעות ופשטות, ענווה ויושר. כשראה צורך, מעולם לא היסס לומר דברי ‏ ביקורת, אפילו היו הדברים קשים ומצערים. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ‏ ורחש להם כבוד ודאג לשלומם ולרווחתם.‏ יעקב גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והתנדב לצנחנים. לאחר סיום הטירונות ‏ השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור ‏ לתפקידו. מפקדו סיפר עליו: "יעקב היה ממושמע למופת, דמות נערצת על ‏ פקודיו ודאג להם מאוד. כל משימה שהוטלה עליו, ביצע במלואה ותמיד ‏ ידעתי שניתן לסמוך עליו בלב שקט ובוטח". הוא הרבה להשתתף בפעילות ‏ מבצעית והוענק לו על כך "אות השירות המבצעי". בתקופת שירותו בצבא ‏ השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים שכתב הביתה לא התאונן על ‏ האימונים הקשים ועל חיי השדה הקשים, שמא יצער הדבר את בני משפחתו. ‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם אנשי יחידתו לחזית בסיני, ‏ והשתתף בקרבות בעיקר נגד חיל-רגלים של המצרים. באחד המרדפים אחרי ‏ אנשי קומנדו מצרים שנחתו באבו-רודס, נפצע בפניו מרסיסי רימון, נחבש אך ‏ סירב להישלח לעורף לטיפול.‏ בקרב שהתחולל ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) ליד "החווה הסינית", ‏ נפגע יעקב בהתפוצצות פצצת מרגמה ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-‏ עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ושתי אחיות. ‏ לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל.‏ דבש יעקב, יהי זכרו ברוך.‏