צבי רוטנברג

בן ישראל וזהבה נקרא על שם סבו (אבי אימו), משה צבי, שנרצח בפולין ע"י הנאצים.
נולד ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948) בתל-אביב.
למד בבית הספר היסודי בבית דגן, גדל במושב משמר השבעה. היה בן מסור להוריו. בכל עת עבד במשק החקלאי. היה נער צנוע, מסתפק במועט, בעל לב רחב ואוהב וחוש הומור.
שנתיים למד בבית הספר התיכון המקצועי "עמל" ברמלה. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" וכשהתבגר היה פועל בניין.
גוייס לצה"ל במאי 1966, סיים בהצלחה קורס מכי"ם (מפקדי כיתות) ושירת כחובש בסיירת "חרוב" - צנחנים.
עזר תמיד לחבריו לנשק. באחד האימונים סחב את חברו החייל עם כל ציודו הצבאי על גבו במשך כל האימון הקשה.
השתתף במלחמת ששת הימים בכיבוש ירושלים ולטרון ולאחר מכן גם במבצע כראמה. במכתביו הביתה להוריו ולאחיותיו סיפר כיצד עברו בין הכדורים השורקים עם ג'יפ פתוח ולא קרה כלום. תמיד עודד את משפחתו ובמיוחד את אימו. "אמא אל תדאגי לכל כדור יש כתובת".
ביום י' בניסן תשכ"ח (8.4.1968 במלחמת ההתשה), בשעת מילוי תפקידו, כשפיקד על סיור שגרתי אשר נע בדרך הפטרולים בבקעת הירדן ותוך כדי ביצוע משימה זו עלה רכבו על מוקש באיזור אום צוץ והוא נפצע קשה ומת בדרכו לבית-החולים. בתקרית קשה זו נהרגו אף שני חבריו לנשק זאב פרום ז"ל והגשש הבדואי רחאל מרעי ז"ל.
ימים אחדים לפני נפילתו ניסה לבקש חופשה חקלאית כדי לעזור להוריו בעבודות המשק, אך המוקש הארור הדביקו. מספר ימים לפני חג הפסח.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקריית שאול. השאיר אחריו הורים ו-4 אחים ואחיות.