מנחם, בן שולמית וישראל, נולד ביום כ"ז בחשון תרצ"ח (1.11.1937) בנתניה. הוא נתייתם מאמו בלידתה אותו, ובשנותיו הראשונות התחנך במעון של ויצ"ו בירושלים ואחרי-כן אצל סבתו בכפר תבור. כשנישא אביו בשנית עם חברת עין-חרוד, נתאחדה המשפחה ומנחם בן השבע עבר לחיות בקיבוץ. הוא למד בבית-הספר המשותף של עמק חרוד, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ. הערכים החברתיים, המוסריים והלאומיים, שקנה בימי ילדותו ונערותו בקיבוץ, נתגבשו אצלו בהשקפת-עולם שהתמצתה בפשטות, באומץ-לב ובאהבת-החירות. בשל כך עשה ככל שיכול לסייר ולטייל ברחבי הארץ, כדי להכיר את נופי מולדתו. מנחם הרבה לעיין בספרים בתחומים שונים - פילוסופיה, פסיכולוגיה, גרפולוגיה (בהשפעת אביו הגרפולוג) ובמחשבת ישראל. עיקר הרהוריו נתמקדו, כפי שהגדיר הוא עצמו, "בחוכמת-החיים ובתבונת-הלב", ועל אלה הרבה לכתוב במכתביו וברשימות שונות, שרשם לעת-מצוא. בכתוביו יש מגוון של תחומי-מבע: רחשי-ילדות של אהבת-עם ואהבת-מולדת, ועל מסירות-הנפש שאלה תובעים להגנתם; דברים על האירועים השונים, שהתרחשו בארץ לפני קום המדינה, ולאחר הקמתה; מכתבי אהבה והגיגים מתקופת שירותו בצה"ל - בענייני טבע-האדם, טפוסי-אנוש שונים שנתקל בהם, ויחסי חברה. בכל אלה ניכרת תפיסה מקורית בראיית הדברים והבנה מעמיקה של נפש האדם.
מנחם גויס לצה"ל בנובמבר 1955. הוא התנדב לצנחנים, עבר טירונות וקורס צניחה, ולאחר מכן שרת בסיירת צנחנים. הוא השתתף בפעולות התגמול של סוף שנת 1956, לחם במלחמת "קדש" והשתתף בקרב המיתלה. על-כך הוענק לו "אות סיני".
לאחר שחרורו מן השירות הסדיר בצה"ל חזר למשקו, ועבד במפעל המתכת "פלדות" כמסגר. במסגרת שנת חופש עקר לחודשים אחדים לקיבוץ הדתי "בארות-יצחק" ושם הרבה לעיין בספרי-הגות ובספרים על מחשבת ישראל בדורות האחרונים. במלחמת ששת-הימים לחם בשומרון והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר המלחמה נמנה עם מייסדי קיבוץ "מרום-גולן", שם בנה את ביתו והקים משפחה ונולדה בתו - הדס. הוא היה פעיל בחיי החברה במשק ושותף בהקמת מפעל הטוף בתל-פארס שברמת הגולן. במלחמת יום-הכיפורים שירת בחיל השריון. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע ונהרג בהפגזה בתל-מסחרה שברמת-הגולן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעין-חרוד. השאיר אחריו אישה ובת, אב אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.
מפקדו סיפר עליו שהיה חייל מצוין וחבר למופת וכי מילא את כל תפקידיו בנאמנות ובמסירות והיה אהוד ומקובל על כל פקודיו ומפקדיו.