משה שהרבני

תאריך לידה:
01 ביוני 1947
תאריך נפילה:
11 ביוני 1969
דרגה:
סרן
שנת נפילה:
1969
תקופת נפילה:
מלחמת ההתשה
שם היחידה:
יחס"ר
מקום קבורה:
קרית שאול
קורות חיים:

בן יוסף ותפחה. נולד בשנת תש"ז (1947) בבגדד שבעיראק ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1951. עוד בילדותו התבלט כספורטאי מצטיין. עד כיתה ח' למד בבית הספר היסודי במעברת עמישב ליד פתח תקוה ולאחר שהמשפחה עקרה לפתח תקוה עבר לבית הספר ברמת ורבר וסיים את לימודיו היסודיים, כשהוא מפתיע את הכל בכושר הסתגלותו לאנשים ולסביבה החדשה. הוא למד שנתיים בבית הספר התיכון על שם ברנר בפתח תקוה והיה התלמיד המצטיין בכיתתו. נוסף לחריצותו ושקדנותו, זכה בתעודות הצטיינות רבות על הישגיו בתחום הספורט. הוא הקדיש מרץ וזמן רב לאימונים בכדור-יד בקבוצת "הפועל" פתח תקוה - תחילה בקבוצת הנוער ואחרי כן בקבוצה הבוגרת. כאשר צורף לסגל הקבוצה הבוגרת, הם התכוננו למשחקים באירופה. אחרי כן למד בבית הספר התיכון על שם אחד העם שבפתח תקוה. את שנת הלימודים הרביעית ואת ההכנה לבחינות הבגרות עשה במסגרת לימודים אקסטרניים.

משה גויס לצה"ל באוגוסט 1965. תחילה היה בבסיס הדרכה ומשם נשלח לקורס קצינים. במלחמת ששת הימים מילא תפקידי אבטחה שונים בעורף, עד שהגיש בקשת העברה ליחידה קדמית. אחרי שבקשתו אושרה לבסוף, התנדב לשרת בסיירת של הצנחנים. תפקידו היה קשה ונוסף על זאת נאלץ להתמודד גם עם מפקדיו וחבריו ליחידה, שראו בו נטע זר בין בחירי הצנחנים. משחזר מקורס הצניחה נתמנה למפקד מחלקה ואחרי כן לסגן מפקד פלוגה. היה אהוד על חייליו ודאג לכל מבוקשם ומחסורם. באוקטובר 1968 יצא עם פלוגתו לתקופה של שירות באזור תעלת סואץ; שם אבד לו חבר טוב בפלוגה (הוא מנשה בוגייסקי). הפלוגה חזרה לבקעת הירדן בעיצומה של תקופת מרדפים - אך בטרם הייתה מגובשת ומוכנה לתפקידה. משה, שהיה ממקימי היחידה וממעצביה, לא החמיץ אף מרדף אחד, כי תמיד יצא עם אנשי החוד. הוא לא היה מרבה לדבר על תפקידו כשנזדמן הביתה לחופשות, ובני משפחתו חשבו שעדיין הוא עוסק בתפקידי הדרכה. אף לידידיו בעיר העדיף לספר מעט ככל האפשר על תפקידו המסוכן. בראשית שנת 1969 קיבל את הפיקוד על הפלוגה - ובראשה עמד עד נפלו, פרט לתקופה קצרה, שהפלוגה יצאה לקורס. הוא ניצל תקופה זו להשלמת שתי בחינות בגרות שנותרו לו. לאחר שנסתיים שירות החובה שלו הצטרף לצבא הקבע ואז תכנן את לימודיו הסדירים באוניברסיטה העברית. הוא עמד לסיים את שנתו הראשונה בקבע כאשר נפל במרדף אחרי מחבלים ביום כ"ה בסיון תשכ"ט (11.6.1969). משה נע בראש הכוח כאשר נוצר מגע אש והוא נפגע ראשון, אך הספיק להטיל שני רימונים לעבר המחבלים והרג אחד מהם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. אחרי נפלו הועלה לדרגת סרן.

ראש אגף כוח אדם בצה"ל כתב על כך להורים וביקשם לקבל את ההודעה על העלאת משה בדרגה "כביטוי לרחשי הכבוד והיקר של צה"ל כלפי בנם שהקריב את חייו במערכה הגדולה על קיום ישראל". אלוף הפיקוד כתב להורים במכתב תנחומים: "למרות צעירותו הוא גילה חוש אחריות, התמסרות ללא שיעור וכושר מנהיגות שבלטו והקרינו על כל סביבתו - - - בנפלו אבד לנו מפקד יקר ולוחם מצויין, אשר לאור דוגמתו האישית ומופתו נשתדל לחנך אחרים". מפקדו כתב להוריו מכתב תנחומים: "משה הגיע אלינו מיחידה אחרת. אחרי מלחמת ששת הימים נקלט ביחידה ומונה מפקד מחלקה. בתפקיד זה ביצע פעולות ביטחון שוטף לשביעת רצוננו המלאה. למרות ביישנותו וצניעותו ידע להפעיל את פקודיו והגיע להישגים נאים ביותר. בלטו בו כשרונות אירגון וסדר. היה מסור מאוד ואחראי, שקדן, מקצועי, בעל התמדה יוצאת מן הכלל ודבקות מקסימלית במשימה. היה אמיץ ונאמן לכל משימה. במרדף האחרון פקד על כוח החוד, הכוח שבפיקודו נתקל במחבלים מטווח קצר, וכבר בתחילת הקרב נפצע קשה - אך המשיך להילחם עד הרגע האחרון".

אגודת "הפועל" בפתח תקוה החליטה להנציח את זכרו של משה במשחקי טורניר שנתיים בכדור-יד ובחלוקת גביע על שמו לקבוצה המנצחת; כן הונצח שמו בספר "יש לי בן יחיד, אלוהים, אנא שמור עליו" שיצא לזכרו של חברו הטוב לפלוגה סגן מנשה בוגייסקי, ובאלבום תמונות שהוצא לאור על ידי משפחתו.

לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 15הדלק נר