דוב-צבי הגי

בן אברהם ושרה-רבקה. נולד ביום י"ח באדר תש"ט (20.3.1949) בחיפה. כאשר ‏ הגיע לגיל הלימודים למד בבית-הספר היסודי "זבולון" אשר בקרית-ים ולאחר ‏ שסיים את לימודיו שם למד בבית-הספר התיכון המקצועי אשר באותה קריה, ‏ אך את לימודיו המשיך בבית-הספר המקצועי בגשר ושם סיימם.‏ הוא היה חבר תנועת "המחנות העולים" ומדריך בתנועת-הנוער. דב היה בעל ‏הכרה פטריוטית מלאה, מנומס ובעל לב-טוב, אהוב מאוד על חוג חבריו ‏ומכיריו, ‏ בן מסור ללא גבול לאמו האלמנה. תמיד היה מוכן לעזור לה בבית ולהקל ‏ מסבלה. מטרת חייו ושאיפתו היו להצטרף לקיבוץ ולעשות לטובת הכלל. מאז ‏ נתייתם מאביו (בשנת 1963) נעשה רציני והרגיש עצמו כעמוד-המשפחה ‏ שעליו הדאגה לשלום אמו ואחותו. רוח-ההתנדבות שאפיינה אותו היוותה אך ‏ המשך טבעי לחברותו בתנועת-הנוער אשר לה הקדיש את רוב זמנו ומרצו ובה ‏ ראה דרך חיים לעתיד. מטבעו היה נוח לבריות ומעולם לא היה מרוגז. תמיד ‏ ניסה להגן על החלש מפני קיפוח וכל סטייה מן הצדק המוחלט הייתה מצערת ‏ אותו.‏ בספטמבר 1966 גויס לצה"ל לנח"ל וגם בהיותו בצבא לא פסק מדאוג לאמו ‏ ותמיד התאמץ לעמוד אתה בקשר מכתבים או בקשר טלפוני. ‏ כן שירת בצה"ל עד יום ז' בשבט תשכ"ח (6.2.1968), כאשר נפל במילוי ‏ תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. זכרו הועלה ‏ ב"תלמידון" של בית-הספר "זבולון" שבקרית-ים. חוברת על שמו ולזכרו הוצא ‏ לאור על-ידי קיבוץ איילות שאליו השתייך.‏ הגי, דב-צבי ("דובי, דבל'ה"), יהי זכרו ברוך.‏