רון הוכמן

בן יאיר ומינה. נולד ביום כ"א בכסלו תשט"ו (16.12.1954) בגבעתיים. כאן ‏ עברו עליו שנות-ילדותו המוקדמות. היה ילד פעלתן וסקרן, התעניין בכל ‏ הסובב אותו ובמיוחד התעניין במכשירים מכניים שונים. כשהיה בכיתה א' ‏ העתיקה המשפחה את מגוריה להרצליה, ורוני ביקר בבית-הספר היסודי ‏ ‏"וייצמן" שבמקום. בגיל צעיר נתגלתה להיטותו אחר קריאת ספרים, ‏ והעובדים בספרייה זכו לביקורו יום-יום. את שעות הפנאי עשה רוני בתנועת ‏ ‏"הנוער העובד והלומד" ובמסגרתה הרבה לערוך טיולים ולהשתתף במחנות-‏ עבודה. פיתח חיבה יתרה לבעלי-חיים. משהגיע לגיל 15, נתפס לאהבה גדולה ‏ לים. הצטרף לאגודה הימית "זבולון" שבהרצליה. השיט בים בסירת ה- 420 ‏ גרם לו עונג בל-ישוער. עבר קורסים במקצוע הימאות ובמשך הזמן זומנה לו ‏ עבודת הדרכה בסניף המקומי. כעבור זמן השתתף בהפלגה לקפריסין, שנערכה ‏ על-ידי אגודת "הפועל".‏ לאחר שלמד שנתיים בבית-הספר התיכון העירוני שבהרצליה, נוכח רוני, כי ‏ לבו נתון בעתם לעבודה החקלאית. הוא נרשם לפנימייה של בית-הספר ‏ התיכון-חקלאי שבפרדס-חנה. כאן, בקרב החברים החדשים, נתגלו התכונות ‏ האופייניות לו - כנות, יושר וטוב-לב - והללו, בצירוף חיוכו המלבב, סייעו לו ‏ לחדור לתוך החברה המגובשת במקום זה מכבר. הוא נכבש יותר ויותר ‏ לייעודו החדש - החקלאות - ותכנן ללמוד, בבוא היום, בפקולטה לחקלאות ‏ שברחובות ולהשתקע בכפר.‏ רוני עמד בהצלחה בבחינות הבגרות, ולאחר מכן עוד הספיק לערוך טיול ‏ באילת וסביבתה, וכבר מצא לו מקום ב'קלט' של צה"ל. היה זה באוגוסט ‏ ‏1973, ואיש עוד לא ניחש, איזה מוראות צפויים למדינה בזמן הקרוב. אף כי ‏ היה בחור עדין-מראה וחסר כושר גופני גבוה, בחר רוני בדרך הקשה - ‏ התנדבות לשורות הצנחנים. האימונים לא היו קלים, אך הוא לא רטן והדביק ‏ גם את הוריו בהתלהבותו ובגאוותו על החיל.‏ רק סיים את הטירונות, והנה פרצה מלחמת יום-הכיפורים. חלפו ימי-המלחמה ‏ הראשונים, הרי-גורל, ורוני הועבר לאזור התעלה. משם נשלחה יחידתו ‏ למובלעת ברמת-הגולן, שהופגזה ללא-הרף על-ידי הארטילריה הסורית. ‏ בהיותו במוצב חרפא נפגע אחד מחבריו-לנשק באש קטלנית. רוני אץ להצילו, ‏ ואז מצא את מותו יחד עם חברו. כך נפל בעת מילוי תפקידו - ביום ט' באייר ‏ תשל"ד (1.5.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-‏ שאול. השאיר אחריו הורים ואחות.‏ הוכמן רון ("רוני"), יהי זכרו ברוך.‏