נתן הוכמן

בן משה ולובה. נולד ביום י"ב באב תרצ"ג (4.8.1933) בעיר קלצה אשר בפולין. ‏ בגיל רך היה כאשר פרצה מלחמת-העולם השניה ועם ראשיתו של מסע ‏ ההשמדה של היטלר. לפני שהספיק הילד להבין את המתחולל סביבו נתייתם ‏ מאביו, אשר נרצח לנגד עיניו. כשאר אחיו היהודים ידע מצוקת הסגר בתוך ‏ מחנה-ריכוז וגם נדודים בדרך-לא-דרך מתוך יערות, עד כי לבסוף נותק מעל ‏ אמו ואחיו. אולם בכוחו של רצון-החיים אשר בקרבו ניצל מן הגיהנום הנאצי. ‏ יחד עם גופות המתים, הוצא מתוך המחנה, ואחרי נדודים בדרכי-אירופה הגיע ‏ בשנת 1945 לאיטליה. ההכרה באסון עמו והתודעה, כי סבלו בא עליו בגלל ‏ יהדותו - אלו עוררו בו את הרגש הלאומי‎;‎‏ הוא ויתר על אפשרות הגירה ‏ לארצות-הברית ושם פניו לארץ. בהגיעו לארץ מצא את אמו אשר ניצלה ‏ ממוות. ‏ קומתו נזדקפה והוא התקשר לאדמת המולדת ואהב אותה. עם בואו קיבל את ‏ ראשית-חינוכו במושב באר-טוביה - ולא עברו ימים מרובים והוא נמנה עם ‏ מגיני-המקום בפני התקפות בלתי-פוסקות של הצבא המצרי במלחמת-‏ הקוממיות. לאחר מכן למד בבית-הספר החקלאי בעיינות, אשר בו התבלט ‏ באפיו החברי ובמסירותו לזולת. עבד כרפתן וכטרקטוריסט. כאשר סיים את ‏ לימודיו עבר להדרכת עולים, אך בספטמבר 1951 גויס לצה"ל.‏ בצבא עלה בשלבים השונים של הפיקוד, עבר קורסים שונים ולבסוף נצטרף ‏ לצבא-הקבע. היה מפקד שדה-בוקר וניצנה ואף מפקד פלוגת צנחנים. אהוב ‏ היה על מפקדיו באשר לא מנע מעצמו כל טורח במילוי תפקידים‎;‎‏ כן היה חביב ‏ על פקודיו בגלל יחסו הלבבי להם ומסירותו הנאמנה. השתתף בכמה פעולות-‏ תגמול ובכל מעשיו הראה עוז-רוח וקור-רוח, שקט נפשי וגבורה עילאית. אהב ‏ את הנגב והכיר כל שביל בו ובילה בו הרבה שעות. ‏ באותו להט של אהבת מולדת ונאמנות למשימה יצא לקרב-קלקיליה כמפקד ‏ מנוסה ושימש דוגמה לאנשיו בנסכו בהם אומץ ומרץ. בקרב זה נפל ביום ו' ‏ במרחשון תשי"ז (11.10.1956) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ בקרית-שאול.‏ הניח אשה. אחרי מותו הועלה לדרגת סרן. זכרו הועלה בספרו של אורי ‏ מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".‏ הוכרמן נתן, יהי זכרו ברוך.‏