משה-יגאל וילק

בן דוד וטובה. נולד ביום ט' באלול תש"ז (25.8.1947) בירושלים. סיים את ‏ לימודיו היסודיים והתיכוניים בגימנסיה העברית ברחביה. היה חבר תנועת ‏ ‏"הצופים", מדריך וראש-גדוד בה. כבר בילדותו התבלט בתכונת המנהיגות ‏ שלו, ובגרות והחלטיות שלא לפי גילו ניכרו בכל הליכותיו. ניחן בבטחון עצמי ‏ ובידיעה ברורה של יכולתו.‏ משהגיע תורו להתגייס באוגוסט 1965 היה טבעי ביותר שהוא יבחר בצנחנות, ‏ כי בכך ראה תחום התובע מן האדם אחריות ונכונות של הקרבה. הוא נשלח ‏ לקורס-קצינים אשר סיים כחניך מצטיין. פקודיו האמינו בו והוא קנה את לבם ‏ בחיוך הרחב שהיה נסוך על פניו תמיד. הוא לא עמד על גינוני טכס כי אם ‏ מעל להם. ואולי בגלל זאת היו פקודיו ממושמעים מתוך הערכה. היה מסור ‏ לחייליו והבין יפה לרוחם והם מצאו בו חבר נערץ.‏ באמצע שירות-החובה פרצה מלחמת ששת הימים וביום הראשון לקרבות, ‏ הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967) יצא עם מחלקתו לכיבוש תעלות-מוצב "עלי ‏ מונטר" שבמבואות עזה. תוך חירוף-נפש ונכונות הקרבה רץ קדימה בראש ‏ חייליו ואומץ-לבו ותושייתו מנעו את נפילתם של רבים, אך הוא עצמו נפגע ‏ בשעת כך. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר ‏ זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ‏ לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן.‏ חורשה לזכר ארבעה קצינים שנפלו במלחמת ששת הימים בשם "חורשת ‏ הארבעה" ניטעה בהרי ירושלים על-ידי הקרן הקיימת - ומשה-יגאל אחד מהם. ‏ כן נקרא על-שמו ועל שם חבריו הצופים שנפלו במלחמה אמפיתיאטרון ובו ‏ גלעד לזכרם. חניכיו הקימו חדר-מדריכות לזכרו בשבט "מצדה" ושינו את שם ‏ הגדוד וקראו אותו על שמו. הוצא לאור ספר לזכרו הנושא את שמו. מלבד ‏ הספר הונצח שמו בשבועון של "ידיעות אחרונות" - "שבעה ימים" - במאמר ‏ מאת אילן כהן על "שלושה פשעי עזה", במאמר "דקה של צפירה" ב"מעריב ‏ לנוער" ועוד.‏ וילק משה-יגאל, יהי זכרו ברוך.‏