ישראל זולברג

בן אברהם ושושנה. נולד ביום ג' בסיון תש"ו (2.6.1946) בירושלים. סיים את ‏ לימודיו בבית-הספר היסודי "בארי" אשר בבאר-שבע, כי לשם עברה המשפחה ‏ בשנת 1949, לאחר מלחמת-הקוממיות, עם ראשוני המתיישבים במקום. לאחר ‏ מכן סיים את בית-הספר התיכון העירוני א' שם. היה חבר בתנועת "הצופים" ‏ ומאהבתו לספורט השתתף בכל צעדות-הספורט שנערכו בארץ. במסגרת ‏ גדנ"ע השתתף בחוגי קליעה. עוד בלמדו בבית-הספר התיכון היה משמש קריין ‏ בערבי-קריאה גם מטעם בית-הספר וגם מטעם העירייה, כי היה לו חוש לבמה ‏ והשתייך לחוג הדרמטי. גם צילום ופיתוח היו תחביביו. היה חבר גם ‏ בתזמורת-הנוער העירונית.‏ באוגוסט 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. עבר קורס-צניחה וגם סיים ‏ בהצטיינות קורס חובשים קרביים בכירים. הוא היה אחראי למרפאה בגדודו ‏ ואת תפקידו זה מילא בהצלחה רבה, לשביעות רצונם והערכתם של מפקדיו ‏ ופקודיו. נתקבל לפקולטה לרפואה ועמד להתחיל את לימודיו במקצוע זה ‏ בשנת תשכ"ח. אחרי גמרו את השירות חתם על שירות-קבע ובשעת מלחמת ‏ ששת הימים נמצא במערכות צה"ל.‏ ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב שנערך ‏ כקילומטר אחרי צומת חירבת דרג' שליד עזה, וישראל, תוך הקרבה אישית, ‏ היה עסוק אז בהגשת עזרה רפואית לפצועים שנשארו בזחל"מים הבוערים ‏ כשאש-תופת ניתכת מסביב וארגן את חילוץ הפצועים מתוכם ואת הורדתם ‏ מהם - פגע בו רסיס פגז וכך מצא את מותו.‏ סגן מפקד-הגדוד ומפקד פלוגת-החוד של הצנחנים אמר לאחר מכן, שדומה ‏ שישראל היה החייל היחיד שלא איבד את עשתונותיו, שכן חסרה לו תודעת ‏ המוות והוא היה מתרוצץ בין הפגזים והכדורים ודאג להציל את חיי חבריו-‏ לנשק. אך בעוד הוא נושא את אחד הפצועים תחת אש-האויב שהתחזקה ‏ והלכה, נפגע מרסיסי פגז מרגמה. אמנם חבריו גררוהו אל התעלה ושם, בין ‏ אותם חיילים שנחבשו על-ידו שכב, אך לאחר מכן מת מפצעיו. הובא לקבורה ‏ בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע.‏ לאחר מותו הוענק לו ציון-לשבח על-ידי הרמטכ"ל על גילוי אומץ-לב ודבקות ‏ במטרה. הועלה בדרגה לאחר נפלו. הנהלת התזמורת העירונית בבאר-שבע ‏ הנציחה את זכרו בקראה את שמו עליה והקימה קרן מלגות שנתיות ‏ שתוענקנה למי שידו אינה משגת כדי ללמוד בה. גביע נודד על-שמו ניתן שנה ‏ שנה לקבוצת נוער המצטיינת בהליכה נאה בצעדת-הנגב. ליד באר-שבע ניטעה ‏ חורשה על-שמו. בבית-הספר התיכון העירוני א', אשר בו סיים את לימודיו, ‏ הוקמה פינת-ספרים על-שמו. זכרו הועלה בירחון של עיריית באר-שבע ("כאן ‏ באר-שבע") במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות" וכן פורסם מאמר ‏ עליו במדור "דיוקן" באותו ירחון. רשימה עליו נדפסה בחוברת מאוחרת יותר ‏ של הירחון. מאמר על יומו האחרון ועל גבורתו הודפס ב"ספר הגבורה", המכיל ‏ את מקבלי הצל"שים, שבהוצאת העיתונאים התל-אביב והברית העולמית של ‏ ניצולי ברגן בלזן. שמו הוזכר ה"השבח להם" מאת מרדכי נאור, במוסף ‏ השבועי ("שבעה ימים") של "ידיעות אחרונות" וב"פנים אל פנים".‏ זולברג ישראל ("ישראליק"), יהי זכרו ברוך.‏