מנחם-פינחס זומר

בן דוד וחיה. נולד ביום ט"ז בשבט תש"ח (27.1.1948) בעיר אולם אשר ‏ בגרמניה. המשפחה, למודת סבל ותלאות בשואת יהודי אירופה, עלתה לארץ ‏ ומנחם אז כבן שנה. את צעדיו הראשונים עשה הילד בבית-הספר היסודי הדתי ‏ של חב"ד אשר ביפו ואחרי שסיים את לימודיו שם למד בבית-הספר התיכון ‏ ‏"תורה ומלאכה" בתל-אביב. תקופה מסוימת היה חבר בתנועת "הצופים". ‏ לאחר מכן, בעת האחרונה לפני גיוסו, היה מרכז הגדנ"ע ביפו כשעיסוקו ‏ העיקרי היה במועדוני קליעה למטרה. על הצלחתו בשטח זה מעידות המדליות ‏ המרובות אשר קיבל. הרבה לקרוא ספרים ותחביביו העיקריים היו בתחומי ‏ הספורט (אימוני שחייה וכדורגל) וגם טיולים וסיורים ברחבי המדינה - מדן ‏ ועד אילת. השתתף בשלוש צעדות של ארבעת הימים. היה מעוניין מאוד ‏ בידיעת הארץ ובטופוגרפיה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי ‏ על-שם מכס פיין בתל-אביב, עבד בתעשייה הצבאית של משרד הבטחון.‏ בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ושירת בחיל-הצנחנים. כשענדו לו את כנפי-הצנחן ‏ היה מאושר על שירותו בחיל קרבי. באחת הצניחות נפגע בגבו והרופא אסר ‏ עליו להמשיך בצניחה ואמר לו כי ביצוע פעולות נוספות יקשה עליו, אך הוא ‏ סירב לקבל תפקידים קלים ופחות מסוכנים והעדיף להמשיך להיות חייל ‏ קרבי. לאחר קורס ארוך העמידוהו לשירות החובשים הקרביים שבמסגרת ‏ הצנחנים וראה בכך ייעוד לתקופה ארוכה. את טבילת-האש הראשונה עבר ‏ בפעולת-התגמול בסמוע. השתתף במפגן "יום הצנחן" ברמת-גן וכן במצעד ‏ יום-העצמאות בשנת 1967, אשר יחידת-הצנחנים ערכה בירושלים הבירה. הכל ‏ העריכוהו ואהבוהו על מסירותו ללא גבול, על נועם-הליכותיו ועל היותו הרוח ‏ החיה בתוכם. הוא שאף להגיע לקצונה.‏ מלחמת ששת הימים פרצה כשהוא עודנו בשירות-החובה ובעיצומו של הקרב ‏ על עזה, כקילומטר אחרי צומת חירבת דרג', נפגע מנחם ברגלו. אחרי חבשו ‏ את פצעו בעצם ידיו ובהבליגו על כאביו רץ בכוחות על-אנושיים וללא בזבוז ‏ זמן מתוך דאגה לפצועים אחרים אשר על סביבו, כי ידע כי הוא תקוותם ‏ ברגעים קשים אלה - ושם, לידם, השיגו כדור-המוות כשדבריו האחרונים היו: ‏ ‏"זו ארצי ואין להפקירה, אין בידינו ברירה אלא להלחם עד טיפת דמנו ‏ האחרונה. די בקורבנם של ששה מליון מאחינו, אך אנו לא נלך אל הטבח. ‏ משפחות לנו בעורף ואני להם מגן. וכי מי ילך אם לא אנוכי?!" זה היה ביום ‏ הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית-‏ הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר לבית-הקברות הצבאי ‏ בקרית-שאול. ‏ שמו הוזכר בספר "השבח להם" למרדכי נאור וכן נדפסו רשימות עליו ועל ‏ דמותו בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך.‏ זומר מנחם-פנחס (מנדל) , יהי זכרו ברוך.‏