חיים-אורן זיו

בן קלמן וסוניה. נולד ביום ז' באלול תש"י (20.8.1950) בירושלים. למד בבית-‏ הספר היסודי "דוגמא" ובבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" - שניהם ‏ בירושלים. בעודו צעיר לימים הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא" והיה חבר ‏ פעיל בשבט ובסניף. בזמנו הפנוי ניסה לעסוק בעבודות עץ ומתכת.‏ הוא גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1968 ויחד עם גרעין "נחשון" התנדב לשירות ‏ בנח"ל ויצא לקבוצת עין הנצי"ב. לאחר שלב הטירונות ירד עם חבריו לצפון ‏ סיני, להקמת היאחזות נח"ל-דקלה. אחרי שעשה זמן מה בהיאחזות חזר ‏ למשק, במסגרת מחלקת נח"ל וסיים בהצלחה את קורס הצניחה. בקורס ‏ הצניחה נתגלתה התכונה, שייחדה אותו - השאיפה להתייצב מול האתגר ‏ והתגבר על הקשיים, ככל שיהיו גדולים. באביב 1970 החל את אימוניו בנח"ל ‏ המוצנח ונשלח לשרת באזור התעלה. תמיד היו בת-צחוק ושובבות עליזה ‏ נסוכות על פניו, והיה מדריך בשמחתו את הסובבים אותו. הוא היה שתקן ‏ מטבעו, אך שתיקתו לא נבעה מביישנות. הוא לא אהב וויכוחים סוערים ורבי ‏ מלל, כי היה איש ההקשבה והמעשה‎;‎‏ תמיד היה ראשון לנרתמים למעשים ‏ ולפעילות. בזכות אלה היה אחד מעמודי התווך בגרעין ופעילותו הברוכה ‏ ניכרה בכל. תמיד היה נכון לבוא לעזרת זולתו והיה נאמן לחבריו בכל ליבו.‏ ביום כ"ז בתמוז תש"ל (30.7.1970), נפל בהפגזת אויב לחוף התעלה. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד גדודו ‏ כתב עליו: "הכרתי את חיים היכרות של מפקד את חיילו, שתחילתה שאלה ‏ והמשכה למידה, יצירה והבנה משותפת. הוא היה אדם, שבחר בדרך חיים של ‏ אמונה בתורת ישראל ולצידה התיישבות קיבוצית על הגבול‎;‎‏ שמירה רוחנית ‏ ופיסית על ישראל. בצבא בלט בשקט ובחיוך ובמילה טובה לחבר לעת מצוא. ‏ האימונים היו קשים ולפעמים יותר מזה, אך הוא עמד בצורה טובה וברמת ‏ ביצוע גבוהה, והשתדל לעזור לחבריו. תקופת האימונים הייתה קצרה ‏ וכשתמה ירדנו לתעלה, לגזרה הצפונית. המתח היה גבוה מאוד ולכל הייתה ‏ ברורה הסכנה האורבת במשימה זו. אולם חיים המשיך להחזיק סיגריה בזווית ‏ פיו ולחייך - שקט עם חיוך קל".‏ לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "זיו כי הועם".‏ זיו חיים-אהרן, יהי זכרו ברוך.‏