צבי יזרעאלי

בן אברהם-יעקב ויפה. נולד ביום י"ח בסיון תרצ"ו (8.6.1936) בכפר-יהושע. ‏ סיים את לימודיו התיכוניים במושבו. השתייך ל"הנוער העובד". מיד עם סיימו ‏ את לימודיו גויס לצה"ל (אוגוסט 1954), ומבוקשו, לשרת בחיל-הצנחנים, ניתן ‏ לו. כששאלה אותו אמו למה בחר לו דרך זו של תפקידים קשים ומסוכנים, ‏ ענה לה: "מה את רוצה? שבנים של מישהו ילכו ובנך ישב על-יד תל-אביב או ‏ חיפה? מי ילך אם לא אנחנו, בני ההתיישבות העובדת? אנחנו צריכים לשמש ‏ דוגמה לאחרים. לו הייתי הולך לנח"ל - הייתי הולך לערבה. הרי נחוצים ‏ חיילים ממש ואנו צריכים לשרת לפי צו-השעה". הוא לא שאף לגדולות ולא ‏ חיפש קריירה צבאית אלא מילא את חובתו בכל אשר נתבע. אחרי סיימו ‏ קורס-צניחה, הצטרף לפלוגת-סיירים ועבר את הארץ לארכה ולרחבה - והוא ‏ עוד מגיל רך אהב לטייל ולסייר בדרכיה של המולדת.‏ בתקופת שירותו עבר כמה טבילות-אש בפעולות נגד האויב (נגד קני-פדאיון ‏ בעזה, נגד מפקדת האויב בחאן-יונס, בקרב על מוצב-האויב בכונתילה, על ‏ הבטחת הדיג בכנרת, בקרב חוסאן ובקרב קלקיליה)‏‎;‎‏ בכל המבצעים הללו לחם ‏ ביד רמה ובמסירות-נפש וכתום אחד מהם גם צוין לשבח על גילוי עוז-רוח ‏ ומנהיגות למופת. לוחם אמיץ היה אבל יחד עם זה איש-העבודה, כי עוד מגיל ‏ רך עבד במשק, בהיות העבודה אהובה עליו ביותר‎;‎‏ וגם בהזדמנו לכפרו ‏ לחופשה היה פושט מדיו, לובש בגדי-עבודה ויוצא לשדה. במערכת-סיני יצא ‏ יחד עם חבריו-לסיירת בתפקיד מקלען ראשי וביום כ"ו במרחשון תשי"ז ‏ ‏(31.10.1956) נפל בקרב בפריצת מיצרי-המיתלה כשדבריו האחרונים לחבר ‏ שהיו על-ידו היו: "אני הולך למות. מסור את חפצי הביתה ומסור שלום ‏ לחבר'ה. אמור להם שימשיכו".‏ הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום י"ג במרחשון ‏ תשי"ח (7.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים החלקה הצבאית שבבית-הקברות ‏ האזרחי בכפר-יהושע. דברים לזכרו וקטעים מעזבונו הובאו בקובץ "לבנינו" ‏ אשר הוציא כפר-יהושע בשנת תשי"ט. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, ‏ ‏"מלחמות הצנחנים".‏ יזרעאלי צבי ("צבי'קה"), יהי זכרו ברוך.‏