מאיר יעקבי

בן דויד וחביבה. נולד ביום י"ט באלול תרצ"ה (17.9.1935) בירושלים. בגיל י"א ‏ הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה בגדוד "בני-מצדה" הירושלמי, בקבוצת ‏ עין-גדי, שיצרה הווי מיוחד של שוטטנות ומשחקים בחיק-הטבע אשר אהב. ‏ בימי מלחמת הקוממיות נתפרדה החבילה, ובגיל י"ג עבר עם אמו ואחותו ‏ לחולון. אחרי למדו שנה (בכיתה ח') בבית-החינוך א' שבחולון, חזר לירושלים ‏ והתחיל את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל", אולם החברה העירונית לא ‏ הייתה לפי רוחו. חובב-טבע היה ומרוב אהבתו לחיי-כפר פשוטים, החליט ‏ לעבור למוסד החינוכי בקיבוץ בית-אלפא. למן היום הראשון הרגישו חבריו ‏ בבגרותו. תמיד גילה יחס כן ונכון לחבריו ואישיותו השפיעה על מהלך-החיים ‏ בקרב הנוער. כמדריך בתנועה המשיך גם כאן בסיוריו בארץ, אשר אהב בכל ‏ חום-לבו.‏ בצאתו לצבא התנדב לצנחנים ולאחר-מכן עבר למחלקת הסיירים. באחד ‏ מסיוריו נפל בשבי הסורי ושם ישב במשך שנה וארבעה חודשים. תקופה קשה ‏ הייתה זו בשבילו, אך משחזר מכלא-דמשק "נתאקלם" תוך זמן קצר מאד. ‏ השתתף בקרב חוסאן ודומה שרווח לו לאחר עברו שוב את טבילת האש. ‏ לאחר-מכן חזר בכל לב ונפש לחיים השגרתיים במשק.‏ בפרוץ מערכת-סיני יצא עוד פעם לקרב וביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956) ‏ נפל במעבר-המיתלה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום ‏ בשלח וביום כ"ט בתשרי תש"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-‏ הקברות בבית-אלפא. הניח אשה בהריונה‎;‎‏ הילד שנולד כחמישה חודשים ‏ אחרי נפלו נקרא על שמו. לזכרו הקדיש קיבוצו כמה מעלוניו ("השבוע") - ‏ כעבור שבוע לנפלו, ב"שלושים" לנפלו וליום הבאתו לקבורה בקיבוץ. בערב ‏ יום-העצמאות תש"ך נפתח גן-משחקים בבית-אלפא הנקרא על-שמו: "גן-‏ מאיר". בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין, הועלה זכרו.‏ יעקבי מאיר, יהי זכרו ברוך.‏