אריה כספי

בן טוביה וחנה. נולד ביום כ"ח בשבט תרצ"ה (1.2.1935) בתל-אביב. סיים את ‏ לימודיו בגמנסיה העברית "הרצליה". השתייך לתנועת "הצופים". בהסכמת ‏ הוריו הצטרף לצה"ל בגיל י"ז ולפני קורס-קצינים היה מ"כ ומ"מ בנח"ל. היה ‏ מדריך במחנה-האימונים ואף הדריך נוער עולה מדרום-אפריקה - וחניכיו ‏ אהבוהו, כי תמיד שאף לגוון את פעולותיו עמהם ולתת להם יותר ויותר ‏ משלו. השתתף בכמה פעולות קרביות (כגון, קלקיליה וחוסאן) וגילה בהן ‏ אומץ וגבורה. בצאתו לפעולות בראש-פקודיו צעד בטוחות והיה משרה מרוחו ‏ על כל חבריו-לנשק. שקט היה ומסוגר בתוך עצמו, מעמיק ומשכיל, וכל ‏ הליכותיו ומעשיו - לאור מצפונו וישרו. הגיע לדרגת סגן. ערב צאתו למערכת-‏ סיני, בה נפל, כתב להוריו: "אתם יודעים בדיוק כמוני שאי-אפשר אחרת, ובכל ‏ מקרה דעו, כי אנחנו כאן הולכים מתוך הכרה מלאה בצורך".‏ בזכות היותו מ"מ מוכשר נבחר לעמוד בראש הטור שפרץ למעבר-המיתלה - ‏ ושם נפל ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956) והובא לקבורה בבית-הקברות ‏ הצבאי לשעת-חירום בשלח. ביום כ"ח בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.‏ בשכונת מונטיפיורי, היא שכונת מגוריו האחרונה, הוקם מועדון-תרבות לנוער ‏ מטעם עיריית תל-אביב, הנושא את שם אריה, אשר הקדיש בחייו הרבה ‏ מזמנו להדרכת-נוער. "אחרי עשר שנים" הוא שם הקונטרס שהופיע לזכרו ‏ בשנת 1966. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".‏ כספי אריה ("אריק"), יהי זכרו ברוך.‏