גדי חוולס

בנם בכורם של אלי ורות. נולד ביום כ' בתשרי תש"ז (15.10.1946) בחיפה. גדי ‏ נכנס לבית-הספר כשהוא מפותח יותר מבני-גילו ונעשה למנהיג בקרב חבריו. ‏ עם זאת היה קשה לו להתאקלם בחברה ולמצוא לו ידיד שיבין לרוחו. את ‏ לימודיו החל בבית-הספר היסוד "תל-חי" ולאחר-מכן המשיך אותם עד לסיום ‏ הלימודים בבית-הספר "בארי". לאחר סיימו את לימודיו היסודיים עבר למוסד ‏ החינוכי בקיבוץ מזרע. בכל חברה שאליה הגיע נעשה גדי דמות בולטת. ‏ תקיפותו עם שכלו החריף וכושר-הויכוח שלו גרמו תמיד להערצתו או להיפך, ‏ אך בשום אופן אי-אפשר היה להתייחס אליו בשוויון-נפש. תחביבו העיקרי ‏ היה ארכיאולוגיה והיה מחפש עתיקות. לא ייפלא איפוא שהשאיר אחריו ‏ אוסף גדול של עתיקות ומטבעות. תוך זמן קצר גילה בקיאות רבה בנושאים ‏ אלה. תוך כדי חיפושיו היה מטייל הרבה בארץ אך כאשר לא מצא סיפוק בכך ‏ היה מבלה את שבתותיו בדיג תת-מימי, בכדורסל, בשחמט ובשחייה והגיע ‏ בהם להישגים נכבדים.‏ בפברואר 1965 הגיע מועד גיוסו וגדי התנדב לצנחנים. אחרי שעבר את ‏ תקופת הטירונות, את קורס-הצניחה וקורס מ"כ, נכנס לקורס-קצינים. כשחזר ‏ לגדודו היה למפקד-מחלקה. רציני היה בעבודתו ותודות לכושרו השכלי ‏ והפיקודי התבלט משאר המפקדים ונשלח להיות מפקד רב"טים וסמלים - ‏ והוא עצמו בדרגת סמל. בהגיע תקופת מעשי-החבלה הרציניים ישב גדי ולא ‏ ידע שלווה בנפשו. הוא נמצא אז בחופשת-שבת כאשר שמע על נפילתם של ‏ ארבעה צנחנים. ללא שהיות יתרות מיהר לבסיס ולמחרת באה הידיעה על ‏ פעולת-סמוע והוא אחד המשתתפים בה. כך המשיך את דרכו בצבא ובעודו ‏ בשירות סדיר פרצה מלחמת ששת הימים. בימי הכוננות לא עזב את בסיסו פן ‏ ‏"יפסיד" את המלחמה‎;‎‏ הוא ישב וכביכול חיכה לפקודה לצאת לקרב.‏ בסופו של דבר, ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), ליד ‏ גשר חירבת זיתון שליד עזה תפס הוא את הפיקוד, לאחר ששני מפקדיו נפלו, ‏ ותחת ברד-האש הוביל את מחלקתו אל היעד. כדי לא לטעות בשטח, הרים ‏ את ראשו בלי היסוס ואז פגע בו כדור האויב ונפל - ועמו מת חלום-חייו ‏ שמכבר: להיות רופא כדי לערוך מחקר במחלה הממארת - הסרטן. הובא ‏ לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר-זמן הועבר ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ חוולס גדי, יהי זכרו ברוך.‏