שולמית חלפון

בת ויקטור ז"ל ורינה. נולדה ביום כ"א באב תשי"ב (12.8.1952). היא למדה ‏ בבית-הספר היסודי "נוף ים" ובבית-הספר התיכון "הרצליה" בהרצליה והייתה ‏ חברה בתנועת "הנוער העובד", היא אהבה מוסיקה מודרנית והרבתה לקרוא ‏ ספרות יפה. אחד מתחביביה היה עבודה עם ילדים. שולה הייתה גם חברה ‏ וגם תלמידה טובה, שקטה ונחבאת אל הכלים. ילדה עצורה הייתה ולא קל ‏ היה לדובב אותה. היא הבינה כי בני-האדם אינם נחלקים ל"טובים" ול"רעים" ‏ וכי האדם צריך לדרוש קודם כל מעצמו, לפני שידרוש מזולתו.‏ היא למדה להעריך את סביבתה הקרובה והחמה, וידעה כי יש דברים עמוקים ‏ וחשובים יותר מאשר ציונים בבית-הספר. שולה שימשה תמיד דוגמא לאחיה ‏ ולאחותה והייתה דמות שיכולים היו להזדהות עמה, על-אף הבדל הגילים ‏ ביניהם. שולה הייתה בעלת נפש עשירה במעלות רבות: תבונה, כישרון, נימוס ‏ ורגישות, וכל חיצוניותה אמרה אצילות. תמיד הקפידה על כיבוד אב ואם, ‏ והייתה משענת להוריה, הן בבית והן בחנות. היא הייתה מעניקה אושר לכל ‏ שנזדמן בקרבתה, כמו הקרינה מתוכה אור אנושי הגנוז בה. הליכותיה עוררו ‏ תקוות גדולות בעתידה, כי הכל חשו כי באשר תהיה, שם תשרה ברכה ‏ ותועלת.‏ היא גויסה לצה"ל במחצית מאי 1970. ביום ד' באב תשל"א (26.7.1971), נפלה ‏ בעת מילוי תפקידה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בהרצליה. ‏ במכתב תנחומים ששלח מפקדה למשפחה, כתב בין שאר הדברים: "שולה ‏ הייתה חיילת מסורה בגדוד ומילאה את תפקידיה השונים בנאמנות וביעילות. ‏ אין מלים בפי לנחמכם על אובדן בת כמו שולה, אולם אני מבטיח לכם כי ‏ זכרה יישאר ביחידה תמיד". זכרה הונצח בחוברת הזיכרון "שולה חלפון" ‏ שהוציאה לאור המשפחה לזכרה.‏ חלפון שולמית ("שולה"), יהי זכרה ברוך.‏